לפרשת שופטים

השופט  -  והציבור              

ההדגשה בכתוב על 'לִשְׁבָטֶיךָ'  - אינה מובנת מאליה. לא בכל מקום בו יש התיחסות לשופטים ולשוטרים – מצויין כי הזיקה שלהם היא לשבטים השונים. "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר י-ה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ – לִשְׁבָטֶיךָ". 

אמירה מדויקת יותר תהיה: מוסד 'ראשי העם ושופטיו' לא נקשר מלכתחילה בזיקה לשבטים. המקרא מצביע על תהליך שהתפתח בכיוון זה, בתוך תהליך היציאה מעבדות לחירות. בעיון מזווית העיון של גישת 'דרך הניגודים' נעמוד רק על האזכורים המדויקים בנושא בכתובים השונים. את המשמעויות הנגזרות מוזמן כל מעיין להסיק בעצמו. 

כשמשה מתאר מחדש את אירועי המסע במדבר, בפתח ספר דברים, הדבר הראשון שהוא פותח בו הוא "וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם, אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים, וָאֶתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם. שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם". (דברים א 15). 

אבל, לא כך כתוב בעת האירוע עצמו. בעקבות הצעת יתרו – "וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל הָעָם שָׂרֵי אֲלָפִים ... וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת" (שמות יח 25-26). – במינוי אנשי החיל לשופטים אין שום התיחסות לזיקה השבטית. 

ואילו אצלנו בפרשה – מהפך: כשמתגוררים אנשי שבטים שונים בעיר אחת – נותנים עליהם שופט על כל שבט. (עיקר שפתי חכמים, ורמב"ן על הפסוק). כלומר, ישנה זיקה בין השופט ובין הציבור המשחר לפתחו. 

מתוך ההנגדה בין שני התיאורים של מינוי השופטים עולה, כי רוח הצעת יתרו היתה שונה, וכי משה מכניס מאוחר יותר יסוד נוסף, מהותי. יסוד זה משנה את איכות היחס של השופט – לציבור אותו הוא שופט. 

ההדגשה בדברים א' היא "הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים - וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם - וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם" (דברים א 13). הנבחרים לתפקיד הם "ידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם", ידועים ומוכרים, ואותם - "וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם, וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ" (שם, שם 16).