הבה נגדירהכולנו מורגלים בצורך להגדיר, כתנאי בסיסי לכל בנין רעיוני. אך לא בכדי פרק זה של ההגדרות אינו נמצא בשער האתר.
כשעוסקים בסמל - נדרש ערפול מסוים.
מובן ש'פטור בלא כלום אי אפשר', ולכן ננסה להביא מספר הגדרות לגבי 'דרך הסמל':
"המנסה להסביר את מהותו של מה שנוהגים לכנות בשם סמל, מגלה עד מהרה – במיוחד כאשר הוא מנסה לקבוע אבחנה בין מושגים כמו: סימן, מטאפורה, סמל, מיתוס וכד' – כי ההגדרות מתחמקות מבין האצבעות". דב לנדאו. ממטאפורה ועד סמל, היסודות הפיגוראטיביים בספרות. בהקדמה.
ההגדרות הרגילות, הממיינות ומנתחות סוגי סמלים - הן מתחום הספרות, ומי שמחפש ניתוח מקיף שלהן - ימצא חומר רב ומעמיק בספר הנ"ל. לעומת זאת, 'דרך הסמל' עוסקת בתחום הרוח, בהשפעה הממשית של הסמל על האדם. לכן ההגדרה תתמקד באיפיון התיפקוד של הסמל. 'סמל' במובן הרחב והכולל שלו, המקיף את כל סוגי הסמלים.
ובהבחנה אחרת: לרוב עוסקים בסמל - כשלעצמו: מיהו, מאין הגיע, תכונותיו, איפיוניו, וכן הלאה. 'דרך הסמל' עוסקת במכלול סמל-אדם-עולם, בהשפעת הסמל על האדם - בכיוון של הבנת עולמו.
באנלוגיה מתחום הרכב: כשהמדובר במכונאות - יש צורך בידע מפורט, בניתוח מרכיבים והשוואת נתונים. לעומת זאת, כשהמדובר הוא בצורך לבחירת סוג רכב, המתאים לנסיעה מסוימת, לדרך ארוכה או קצרה, לעסקים או לטיול, למשא או לנוסעים - המידע הנדרש שונה לגמרי. המדובר ביעדי התיפקוד ובאופן הביצוע, ןלכן ההסתכלות שונה. אין המדובר איזו דרך נכונה יותר או מדויקת יותר - אלא לאיזו מגמה היא נצרכת.
המאפיין של תופעת הסמל לסוגיה וגווניה - הוא שהסמל בא כאמצעי, המהווה תוספת, שאינה הכרחית להקשר הנתון. (כלומר: 'כרוב' בהקשר של הכנת סלט - הוא חלק מנתוני המצב אך 'כרוב' במשפט 'יש לו ראש כרוב' - הוא תוספת.)
תוספת זו באה לעורר את המצב, להצביע אל עבר הבנה אחרת, גבוהה יותר, של המצב, ואף, כשמדובר בסמל 'איכותי' - להניע לפעולה, בכיוון ההצבעה.
זו היתה ההגדרה לסמל, למקרה שלא שמתם לב. כלומר: הדגש הוא על תיפקוד הסמל, ולא על חומריו, צורתו, הקשריו, אורכו, שפתו, מוחשיותו או מופשטותו, ולא על החושים שנחשפים לו.
מכיוון שהדגש הוא על תיפקוד הסמל ולא על סוגו, הרי שניתן לדבר על איכותו. איכות המביאה לכך שהסמל יפעל וישפיע באופן מירבי.
על איכות הסמל משפיעים מספר גורמים.
אך קודם: מהי 'איכות סמל'', ומה משמעותה לצורך הבנת תיפקוד הסמל ?
(לפיתוח נושא מיון הסמלים, בכיוון יישומי, עיינו בפרק 'מידרג של סמלים').
התיפקוד ישתנה בהתאם לאיכותו של הסמל. ישנו סמל שבא להעשיר את המוחשיות התיאורית 'אדום כמו עגבניה'; יש סמל שבא לאגד לאום שלם סביב מרכז, כמו דגל, או סמל המדינה; ויש סמל שבא להציב מול האדם כיוונים רוחניים, כמו שימוש במונחים 'אור וחושך'.
בפרק זה נעמוד על כמה מהמאפינים לרמות השונות של איכות הסמל.
קשר למציאות.
עולם הסמלים יונק את מרבית 'חומרי הגלם' שלו - מעולם הטבע. חיות, עצים, בעלי כנף,תופעות טבע. מדוע? מכיוון שניתן 'להמציא' סמלים, אך איכותם תהיה נמוכה.
סמל 'משובח' הוא סמל, המעוגן במציאות, ומוכר באופן בלתי אמצעי לכל.
'תמר'. גם אם איננו חיים בטבע, הרי שמספיק השם 'תמר', לעורר בנו יחס של הוד והדר.
ספרי משלים מעגנים את המסרים הטמונים בהם - בתוך סיפורים על חיות.
האיכות של הסמל תגבר, במידה והוא משקף את מציאותי שלי. ספר 'מדבר' אלי, כשהסופר משכיל ליצור דמויות והתרחשויות, המוכרות לי היטב מעולמי, החיצוני והפנימי. משנוצר החיבור הזה, אמשיך 'ללכת הלאה' עם המסר של הספר. למסר תהיה תהודה ממשית בחיי.
היקף ההופעה.
ישנו סמל 'משפחתי', ויש סמל בית ספרי. יש שכונתי, ויש קהילתי. לאנשי העמק ישנם קודים משותפים, שאינם מדברים לאנשי הקניונים. יש אתוס של עם, ויש סממנים, המדברים לליבו של כל בן אנוש.
השאלה איננה מה איכותי יותר, אלא - איזה סמל יפעל טוב יותר, למטרה מוגדרת.
סמל שכונתי יניע לשיתוף פעולה מעשי בנושא מסוים, ובמקום אחר יהווה רק סיפור פיקנטי. אתוס תרבותי יעורר רגשות עמוקים, אך לא יגרום לבוא לעזרת העיוור לחצות את הכביש.
בחברת האוטובוסים בחרו לשים שלט 'מפני שיבה תקום'. למה לא כתבו - 'נא לקום עבור אזרחי הגיל השלישי'? לציטוט מהמקורות, המוכרים והמוערכים ע"י הכלל, יש כח פעולה רב יותר. עצם החיבור למטען התרבותי המקיף - יוצר מיידית תהודה עמוקה יותר.
התחדשות קבועה.
'התחדשות' ו'קביעות' הינם מונחים מנוגדים, הלא כן ?
ובכן, סמל אמור להיות בעל שתי התכונות יחד.
כדי למשוך את העין והלב - הוא צריך לחדש, לבלוט בשינוי שבו - על רקע המציאות הרגילה.
כדי שימשיך למלא את תפקידו המעורר - על החיוניות שבו להיות מתמשכת, קבועה.
כיצד משתלבים שני הכיוונים בפועל ? בבסיס, איכות הסמל קובעת. בהמשך, חשובה גם המורכבות שלו, ההיקף של משמעויותיו. הסמל ימשיך להתחדש, כשקיימים קישורים והשקות שלו לסמלים קרובים. עירפול משמעויותיו יוסיף רבות, דווקא משום שלא ניתן לרדת לסוף כוונותיו. אם היה נראה לנו שירדנו לסוף דעתו - היינו מסמנים לעצמנו V, וממשיכים בדרכנו, בעצם כאילו לא פגשנו בו מעולם.
"חזרו וקראו את הקטע הזה לעיתים קרובות ושננו את העקרונות." ציטוט זה הועתק מ'עצות לצרכנות נבונה', שהגיעו אלי מאחת מחברות האשראי. מוזר, לא? הרי אם הבנו משהו, הסכמנו עם ההגיון שבו, מה הטעם לחזור ולקרוא שוב מלים מוכרות, שוב ושוב 'לעתים קרובות'?
אלא, שיש כאן אמת מציאותית. הבנה שכלית היא חלקית, זמן השפעתה מוגבל. מאורעות החיים והרגלי החשיבה והעשיה שלנו ידחקו הצידה, בלי משים, את ההבנה החדשה. ולכן, כדי שהדברים יתפסו מקום ממשי בפועל - יש לחזור ולעיין בהם שוב ושוב, מדי פעם. אולי אף יובנו ברמה גבוהה יותר, שנבנית על זו הבסיסית, לאור התנסויותינו החדשות.
דרך הסמל כוללת חזרתיות כזו. אלא שהיא משוכללת יותר. היא מתחדשת, בסמלים שונים, חדשים יותר, מקיפים יותר, מעמיקים יותר. היא מכוונת לא רק למחזוריות, אלא להתקדמות בספיראלה. (עיינו בפרק על השבת ועל מחזוריות ה-7 בדף 'מאמרים').
דוגמאות להופעות שונות של הסמל:
1. קורח ועדתו השתמשו במחתות קטורת. לאחר שהאדמה פערה פיה נצטוו בעלי המלאכה לרקע את המחתות כציפוי למזבח - "ויהיו לאות לבני ישראל".
2. בתרבויות שונות בונים בכניסה לבנינים חשובים - מדרגות עם אופי מסוים, שאינו בא למטרה תיפקודית בלבד, אלא ליצירת הוד, הדר ויראה - עוד לפני הכניסה.
3. היתה תקופה בה רשויות מקומיות הוסיפו תמרור מיוחד לפני מעבר חציה, שאינו מוגדר כתמרור תקני. בתמרור מופיעות דמויות של ילדים. מדוע נקטו חידוש כזה? כיוון שהתמרור הרגיל כבר לא 'משפיע'. בכדי לעורר תשומת לב מחודשת, למטרה חשובה של הצלת חיים - החליטו להציב תמרור, הפונה אל הרגש. כמובן, שלאחר זמן - גם התמרור החדש הפך לשגרתי...
נסיון להגדרת המקום של 'דרך הסמל' בחיי הרוח, ויעדיה של דרך זו :
פרנץ רוזנצוויג,כוכב הגאולה, בניתוח של שלינג :
"לא רק בינקותה ניזונה הפילוסופיה מן השירה, אלא גם בשיא התפתחותה – צריכה היא לשוב שנית אליה. לא קשה לומר מה תהווה חוליית ביניים בשיבת המדע אל השירה. זו נמצאת במיתולוגיה, אם כתחום רוח קמאי, שקדם לפירוד הלא יכופר של רשויות התרבות השונות שחל במרוצת הימים, ואם כחזון שלעתיד לבוא, המביא את הקרע שבעולמנו לידי איחוי מחודש. העם חייב להיעשות תבוני והמיתולוגיה חייבת להיעשות פילוסופית. הפילוסופיה צריכה להיעשות מיתולוגית כדי שהפילוסופים יהיו לאנשי חוש. אז תשרור בינינו אחדות".
כלומר: בעולם הקידמה המודרנית קיים פער וחייץ בין השכלתנות לבין עולם החוויה. פער, הגובה מחיר גבוה, בתחומים רבים. העיסוק בסמלים ב'דרך הסמל', אינו מתוך ראייתם כקישוט בעלמא, ומצד שני גם לא בדרך של צלילה לתוך עולמם והיבלעות בהם (ראו הפרק על הסכנה שבסמל), אלא בדרך של עיון וניתוח.
עיון בוחן וחוקר ישרת את היעד של גישור הפער, לדעתנו.
בהחבא, בפינה נידחת זו של האתר, נסכם את ההיגדים הסיכומיים-ניתוחיים-שכלתניים על אופי הסמלנות. (בהחבא - היות והגדרות מילוליות סותרות את רוח הדברים, את מהות הסמל כעוקף את השכלתנות).
א. סמל איכותי - נטוע במציאות, בטבע.
ב. סמל נוגע - מתחבר למהות ולעומק. לרגש, תוך עקיפת השכלתנות.
ג. סמל - ערוך כזוגות של ניגודים.
ד. סמל ככלי ניטראלי - אין עדיפות למי מהניגודים. ניטרול שאלת טוב - רע.
ה. סמל - יוצר תהליך, ולא תמונה.
ו. סמל מעורר - מתחדש, מעורפל, קסום.
ז. סמל מתחבר - לכל אחד בצורה שונה, דרך סמלים שונים, בתחומים שונים.
ח. סמל - הוא אמצעי בלבד, וחייבים להגביל ולסיים את תפקידו.
ט. סמל מסוכן - כשכוחו מנוצל למטרות חומריות בלבד.
י. סמל כספירלה - מצביע מעלה, במעגלים מתחברים, מתרחבים ועולים.
וכהכללת כל זאת - החוקיות. החוקיות היא אחת: גם חוקיות העולם על מכלול מרכיביו; גם חוקיות הקוסמוס (עליונים כתחתונים); וגם - אותה החוקיות עצמה היא החוקיות המשתקפת ומשקפת דרך הסמל. בכך כוחו.
דברים דומים, כתובים אחרי צבירת תובנות נוספות - נמצאים בדף 'אודות', ב'העמקה'.
ואידך - זיל גמור.
הסכנה שבסמל
סכנה ? - הרי המדובר בסך הכל בסמל ?האתר כולו מוקדש לסמל, לפעולתו והשפעתו. למקומו הייחודי ולחשיבותו בחיי התרבות והרוח. אז מה פתאום לדבר על סכנות ?
נאמר בפרק 'זוגות של ניגודים', כי הסמל משקף את הניגודיות שבעולם, ונותן מקום לשני הכיוונים של כל מצב במציאות. או אז מתאפשרת גם ההשלמה ביניהם.
הסמל עצמו אינו שונה מכפילות בסיסית זו, הוא עשוי להגיע גבוה, ועלול להוריד לשאול.
'מוות וחיים ביד הלשון'. המלים הן רק כלי, והשאלה לאיזה כיוון משתמשים בהן. לפתח הסמל רובצות סכנות, גדולות פחות וגדולות יותר.
1. סכנת הסמל ש'תפס שלטון'. - נשכח שהוא רק סמל.
הסמל בא לעורר ולהניע, לכיוון גבוה יותר. אך הנטיה האנושית היא להיצמד לקיים, גם כשכבר סיים את תפקידו. ואז יש בעיה. זאת, מכיוון שברור שמכאן והלאה בוודאי שלא זוכרים לשם מה בא הסמל, ולמעשה מתחילים להמציא מטרות חדשות, נמוכות יותר. כתוצאה מכך נוצר פיחות ביחס לסמל ככלל, וזה מביא ליחס רדוד למעשה לכל דבר. אכן מסוכן ?
דוגמא? כשליח בבית ספר יהודי בארץ רחוקה, אחד הצעדים הראשונים שעשיתי היה לבטל את שירת ההמנון מידי יום. מספיק פעם בשבוע, אם זוכרים שההמנון בא בכלל לייצג משהו, ואינו רק בגדר מיסדר לחיזוק נוהלי בית הספר. השיגרתיות המאוסה הובילה ליחס רדוד לכל מה שהיינו אמורים להעלות את קרנו: עברית, ציונות, יהדות.
2. סכנת הסמל שהשתלטו על כוחו. - נשכח מה עיקר ומה טפל.
לסמל יש כח רב. באתר זה אנו מנסים לומר זאת שוב ושוב, והתגובה לרוב היא ניד ראש. מי שאכן יודע היטב מה כוחו של הסמל - הם חברות הצרכנות, השיווק והפירסום.
המצוי בתחומים אלו חי את האמירה: 'ברגע שיוגדרו היעדים - נמצא את הדרך להשיגם'.
איך? כמובן שלא דרך אמירות שכלתניות. אלא ע"י שימוש בכח הסמל, שיחבר לרבדים המתאימים, ויגרום לתוצאה המבוקשת, וינטרל את יכולת השיפוט הרציונלי.
אפילו מפלגות 'מכרו' לנו כך.
דוגמא ? לכנות 'טעם החיים' משקה תוסס, גם ללא כניסה לשאלה התזונתית אם זהו משקה חיים או להיפך מזה - הרי זה לנצל בצורה צינית מושג נעלה, שבמהותו מפעיל נימים חבויות בנפש.
מקדשים נבנו בהדר רב, ליצור תחושת הוד ורגש עמוק. מי שניצל את הרעיון היו מלכים, או מוסדות, שהקפידו לבנות מדרגות רחבות ומפילות אימה - ליצור מראש השפעה של יראה.
3. סכנת השליט המייצר סמלים.
לצערנו, נכתבו על נושא זה ספרים שלמים. על האופן שבו הצליחו הנאצים להשיג את מטרותיהם - ע"י יצירת סמלים, וחיבור טוטאלי של אנשים לדרך שהתוו סמלים אלו.
כאן נעיר, כי אין זו סיבה לביטול העיסוק בסמל. להיפך. יש לעמוד על מהות תפקידו של הסמל, שבא להעצים את רוח האדם. הבנה מקיפה יותר של אופן תיפקוד הסמל תעזור למניעת השימושים השליליים בו. היא תיצור כלים לאבחנה בין כיווני השימוש בו.