לפרשת דברים
שתי הצעות טובות (!?)
בפתח ספר דברים משה מתאר שני אירועים, שהתרחשו במסע העם במדבר. התיאורים של משה שונים מהאופן בו הכתוב תיאר אותם בפעם הראשונה. ולכן מעניין - לשם מה מתאר אותם משה כעת באופן הזה? לשם מה מביא משה את שני האירועים זה אחר זה, ככרוכים יחד? (ולעומת זאת מתעלם, בשלב זה, מאירועים חשובים לא פחות, כמו מעשה העגל?) האם נוכל ללמוד מכך תובנה חדשה?
הכתוב מציין כי שני האירועים התרחשו במרחק של 11 יום ביניהם: בין חורב – לקדש ברנע.
כמבוא, לשתי ההתרחשויות, משה מביא את דבר האל – לעלות לארץ היעודה ולרשת אותה. אחרי השהות בחורב: "רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ".
ואז, לפני היציאה למסע, משה פונה אל העם: "לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם". "הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים, וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם, וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם". העם עונים: "טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לַעֲשׂוֹת". ומשה – "וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים וָאֶתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם".
לאחר 11 יום של מסע במדבר העם מגיע לקדש ברנע, ושוב נאמר לו. "רְאֵה נָתַן י-ה אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ אֶת הָאָרֶץ - עֲלֵה רֵשׁ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר י-ה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ. אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת". בנקודה זו העם פונה למשה: "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ".
ומשה? "וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר". – הכתוב מציין כי שתי ההצעות, הסמוכות בזמן, נשמעות כטובות, הראשונה בעיני העם, והשניה בעיני משה. שתי ההצעות גם מובילות לפתרון דומה: "וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט".
את מה שהתרחש בעקבות ההצעה השניה כולנו מכירים: " וְלֹא אֲבִיתֶם לַעֲלֹת"... "אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ"... והתוצאה היתה כי האל "וַיִּקְצֹף וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר: אִם יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה, אֵת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה".
הכתוב מציב זה מול זה, כציר משותף, גם את הציווי לצאת לדרך, וגם את שתי ההצעות, שהתקבלו על דעת שומעיהן. וזאת, כפתיחה לסיכום של משה את סיפור היציאה ממצרים. למעשה, את המעבר ממישור הרוח, מעמד הר חורב – והגעה אל מישור המעשה, כיבוש הארץ המובטחת.
השאלה שהצבנו לעיון זה היתה – אלו תובנות נוכל ללמוד מכך? נראה כי עצם הצבת השאלות, כפתח לעיון באופן שבו מובאת פרשיה זו – חשובה יותר מכל תשובה שנעלה.
כיוון אפשרי לתשובה: הצעת משה באה על רקע המציאות, שכבר התרחשה בשטח: התלונות והמענות של העם. "טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם." לעומת זאת, ההצעה-בקשה של העם, המוצדקת כמובן באופן השכלי- מעשי - מיוסדת על חששות, המתעלמים מההבטחה "רְאֵה נָתַן י-ה אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ אֶת הָאָרֶץ".
ואכן, חששות אלו 'הגשימו עצמם', בכך שליבם נטה לשמוע את תיאורי הרע והמפחיד, ולהתעלם מהחיובי: "וַיָּשִׁבוּ אֹתָנוּ דָבָר וַיֹּאמְרוּ טוֹבָה הָאָרֶץ". אשמח להחכים עוד, באמצעות עיוניכם.
איור: מנחם הלברשטט