יתרו

יתרו והרפורמה המשפטית 

בפרשה מופיעים שלושה נושאים, השזורים זה בזה, ומופיעים שוב, באופן אחר לגמרי – בפרשת בהעלותך, במדבר י-יא.  

עיון בניגודים שבנושאים אלו בין שתי הפרשות - מעלה מבט על תהליכי העומק שהתרחשו בין לבין, למעשה בתקופה הנמשכת על פני שנה בדיוק: מהימים שלפני מעמד הר סיני, עד לתחילת מסע המחנות, לאחר חנוכת המשכן. 

המבט הנפרש הוא נרחב ומורכב, ולכן, בשונה מאופן העיון הרגיל, אביא רק את עיקרי הדברים, ללא תהליך העיון המוביל אליהם. היות ויידרש לכך מאמר ארוך. וגם, הצד השני של נושאים אלו מעוגן בספר במדבר, ואקווה להרחיב כשנגיע לשם. 

הנושאים: אופן הפרידה של יתרו ממשה; העומס על משה; הרפורמה המשפטית / הנהגתית. 

יתרו מציע למשה להקל את עומס העם הבא לשחר פניו, על ידי הקמת מערך הירארכי של שיפוט: "שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת." באמצעות "אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע" – ערכיים ומוסריים. 

האם ההצעה מתאימה לדברי משה "כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים", ולאופן המענה שלו: "וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו"? נראה שלא בדיוק, שכן הכתוב לא אומר שמשה משבח את ההצעה, למרות שקיבל וביצע אותה ( ויש לעיין למה). ושאלה פשוטה יותר, הכיצד משה לא חשב על כך בעצמו? 

הכתוב נוקט בלשון, שיש בה רמז עבה, בשורה התחתונה: "וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל אַרְצוֹ". בצד השני, בפרשת בהעלותך: 

קודם כל, הכיצד יתרו (חובב בן רעואל) מופיע שוב? האם חזר, מתי, מאיזו סיבה ולשם מה? 

משה: "לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ". יתרו מסרב "וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא אֵלֵךְ, כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ." משה מנסה "וַיֹּאמֶר אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ, כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם". הכתוב אינו מציין מה החליט יתרו לעשות, וכנראה שאין זה משנה למהותו של ענין. 

החשוב הוא להבין, מה קרה עם הרפורמה המשפטית? וחשוב מכך – האם הוחלפה במערך אחר, בעל אופי שונה? לשם כך יש להבחין בשינוי במבנה האירגוני של העם, בשנה שבין יציאת מצרים ועד למסע המחנות לאחר חנוכת המשכן. ביציאה, במעבר ים סוף, במעמד הר סיני, בחטא העגל - העם התנהל כעם-כל-שבטיו, לא מצוין שהיה מאורגן כשבטים. ואילו בפתח ספר במדבר: "וְחָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ לְצִבְאֹתָם". 

מתי התממש השינוי הזה? "בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם". 

אם כן, הרפורמה המשפטית של יתרו ניתנה למצב בו העם הוא מיקשה אחת. לא מבחינת הגוונים שבו, אלא מבחינת אירגונו. משה קיבל כנראה את הצעת יתרו, שכן התאימה למצב האירגוני הזה. זהו 'עם ישראל', על מורכבויותיו. (ואולי, משה גם יודע שייעדר בקרוב, והעם יישאר ללא רועה..) 

כעת, "בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ, נַעֲלָה הֶעָנָן מֵעַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַסְעֵיהֶם". העם יוצא למסע אל הארץ המובטחת כשבטים, על דיגלם ומחנותיהם = בני ישראל. 

נשים לב כי יתרו מגיע, כנראה, בתפר הזה, בעשרים הימים שבין האירגון לשבטים ובין היציאה הפיזית למסע. אולי בא לבדוק את מצב הרפורמה, כעת, על רקע הסדר החדש? בכל מקרה, משה מנהל איתו שיחת נימוסים נעימה. מציע לו מעמד של מורה דרך. 

מה ההבדל? מה משנה צורת האירגון של העם? משנה מאוד, עבור מי שלא מאורגן כשבטים. למשל? "וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם" (שמות יב 38). 

ואמנם, שלושה ימים (!) לאחר היציאה למסע -  "וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה". ויש הבחנה מעניינת ביותר בהמשך הפסוק: "- וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר". המחאה התחילה מהאספסוף, ובני ישראל, החרו החזיקו אחריהם, 'שבו', ובכו גם הם על משהו ספציפי יותר, על סיר הבשר. 

כאן מגיעה נקודת העומס על משה, והפעם הוא מעלה זאת בעצמו, על עצמו: "לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי". והמענה: "וַיֹּאמֶר י-ה אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו..."   ומה תפקידם של 70 אלו במערכת העכשווית?  -  "וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם, וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם וְלֹא תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ". 

האיכות של הנבחרים הפעם - לא במישור הערכי-מוסרי, אלא הרוחני, ואף בעלי איכות הנבואה. איך מתייחסים ה-70 למבנה האירגוני?  העם מאורגן על שבטיו, במבנה צבאי למעשה, במסע מדברי, כשבמרכז המבנה מצוי המשכן. אך 70 הזקנים, מהיכן באו ואת מי הם משרתים? -  את העם כולו. הם נושאים בעול יחד עם המנהיג, משה. המספר 70 אף אינו מתחלק ל-12 השבטים, ה-70 הם במישור אחר, מישור-על. 

למען איכות ההנהגה ויעדיה נשבר עיקרון המערך השבטי. לא זו אף זו: שניים מתוך השבעים אף אינם מכונסים עם השאר, הם מתנבאים במחנה, ומשה מאשר זאת, את 'קלקול השורות'. שכן, העם כבר בנוי במערך ברור, כל אחד משתייך, באמצעות שבטו, ל'בני ישראל'. 

אך ההנהגה אינה כפופה לסדר זה, היא הנהגת-על, מחוברת לרוח הייעוד.

תודה ליוחאי אידלס על העיון המשותף. 

התמונה מתוך האתר של משה הרפז. תודות.