בא
הכתוב יוצר קשר בין שלושה רבדים, הסובבים סביב 'יד': 'חוזק ידו' של ה' - 'והיה לאות על ידך' - והחוליה המקשרת 'ויט משה את ידו'.
אך, הקשרים אינם סמנטיים וסמליים בלבד, כיוון שפעולת ידו של משה מוצגת בכתוב כצד הניגודי של מטהו, ומתואר מעבר של נקודת הכובד מהמטה ליד. כלומר, משתקף תהליך רוחני, המהווה השראה לכל אחד, 'לאות על ידך'.
ההתחלה היא במעמד הסנה: "וְשָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וְהִכֵּיתִי אֶת מִצְרַיִם" (ג 20). כשהשליחות מסתברת למשה כלא פשוטה, הוא שואל "לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי?" . וכאן נכנס 'חוזק היד': "עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה, כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ" (ו 1).
אך, היעד אינו רק ההוצאה ממצרים, אלא גם "וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי י-ה". איך ידעו? – "בִּנְטֹתִי אֶת יָדִי עַל מִצְרָיִם" (ז 5). אם כך, בתכנית הפעולה מופיעה היד המכה, הזרוע הנטויה, והטיית היד – של האל, על מצרים. למען ידעו המצרים מי מנהל את העולם.
בהקבלה, בני ישראל עומדים להיוושע מבית העבדים, וזאת, בד בבד עם היעד: "וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי י-ה". לא רק אתם, אלא "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ" (בתחילת פרשתנו, בא. פרק י).
תפקיד השליחים, משה ואהרן, הוא להשיג את היעד הכפול, המתבצע באמצעות המטה: "קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ". אך במכות השביעית ועד התשיעית ההוראה הופכת מדויקת יותר: "נְטֵה אֶת יָדְךָ". כשמשה אכן נוטה את ידו, התוצאה הופכת לישירה 'ויהי', ללא איזכור של פעולה נוספת של האל. (ראו גם את העיון לפרשת וארא, כאן בדף, או באתר 'דרך הסמל').
וכאן אנו מגיעים לצעדים הראשונים של העם, המתגבש כעם חופשי. התחנה הראשונה היא בסוכות, שם נאמרים דברים, המכוונים ליישב ולהציב את התודעה של העם, מעבר להצלה הפיזית. "כי בסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ראו מאמרו של הרב שמעון קליין על הפסוק).
שם, בסוכות, כשהעם מקבל הוראות ראשונות, עתידיות, בדבר חמץ ומצה, מוצב הבסיס לתודעה ולזהות: "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא", בעתיד: "בַּעֲבוּר זֶה" – יעד ההצלה ממצרים אינו רק ההצלה הפיזית, אלא למען חיי הרוח שהתאפשרו כתוצאה מכך.
ולכן, מסכם הכתוב: "וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ"... "כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ י-ה מִמִּצְרָיִם". ולהשלמת התהליך, בנוסף לאות על היד – "וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ - לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת י-ה בְּפִיךָ".
החוליה המרכזית בתהליך, המתחיל מ'חוזק היד' של האל כלפי מצרים, ועד השתקפותו ב'אות על ידך' – היא בהאצלת הפעולה על השליחים, משה ואהרן. באמצעות השימוש במטה, ובתהליך של העברת המיקוד אל היד, האוחזת במטה, היעד הוא "לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".
האירועים הגדולים של הושעת העם ממצרים, אמורים להשתקף אצל היחיד, בידו, בין עיניו ובפיו, זאת, בהשראת הפרטים המתארים את פעולתם של משה ואהרן, כמביאים את דבר האל אל הפועל.