תולדות

אברהם רץ לקראת האנשים-המלאכים; עבד אברהם רץ אל רבקה; רבקה רצה אל בית הוריה. כשמנסים לעכב אותה מלמלא את ייעודה - רבקה נחושה: "אלך". וכעת:  (המשך העיון בנושא 'הריצה'). 

"וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ". עד כה הריצה התקדמה, ועתה? רבקה אינה מבינה מה השתבש. ריצתה לקראת ייעודה הסתכסכה, ממש בתוך פנימיותה שלה!  "וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי?!". לא סביר כי הכתוב משתמש במינוח 'ויתרוצצו' ללא קשר לריצות שקדמו. והדבר מסביר את תמיהתה של רבקה לגבי עצם קיומה-ייעודה: 'למה זה אנוכי?'. רבקה אינה מבינה את פשר התפנית שבעלילה. "וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת י-ה". 

נשים לב כי דרישתה היא את האל, למרות שבפסוק הקודם יצחק הוא זה העותר לאל כדי שרבקה תיפקד. ניתן היה לצפות כי רבקה תפנה שאלתה אל יצחק, אבל, כאמור, תמיהתה אינה בדבר פרטי ההריון, אלא לגבי ייעודה שלה, שה'התרוצצות' מעידה על סיבוך בו. 

"וַיֹּאמֶר י-ה לָהּ". אכן, רבקה מקבלת תשובה. היא בלבד!. "שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ, וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר". רבקה לבדה היא היודעת כי בין השניים תהיה הירארכיה. כי היוצרות יתהפכו בבוא העת 'ורב יעבוד צעיר'. ומכיוון שרק היא היודעת, הדבר מסביר את נחישותה להשלים את ייעודה, שהתגייסה עבורו עוד בחרן. לא רק להרות ליצחק, אלא למלא את דבר האל, שנאמר רק לה. ובהגיע השעה היא מבינה כי עליה מוטל להתערב בברכות יצחק לבניו, ולוודא שאכן 'רב יעבוד צעיר'. 

לא, לא היתה כאן התפלפלות דרשנית, ה'מנצלת' את הימצאותן המיקרית של מילים חריגות בכתוב. שכן, ההבחנה האיכותית בין האחים, בהמשך, מבוטאת גם היא בכתוב באמצעות אותו מונח עצמו, הריצה. הכוונה למפגש המחודש בין האחים, לאחר 20 שנות פירוד. 

יעקב חושש מהמפגש, "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו, כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים". ודווקא על רקע זה מפליא ביותר התיאור של המתרחש בפועל ברגע המפגש: "וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ, וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַׅיִּׅשָּׁׅקֵׅהׅוּׅ, וַיִּבְכּוּ". עשיו הוא זה הרץ לקראת יעקב. ויעקב? – עשיו מזמינו להצטרף אליו, אבל יעקב: "וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי, לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי". 

יעקב יוצר בנקודה זו את ההבחנה בין 'ריצה נקודתית' ובין 'ריצה למרחקים ארוכים'. ההבחנה משקפת את הנבואה שנמסרה לרבקה "לְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ". 

לבטח עולה כאן השאלה: רגע, פתחנו בייחוס ערך מוסף ייחודי לריצה. והנה הגענו ליעקב, שאינו רץ כלל! (גם אחרי פגישתו עם רחל – דודו לבן רץ לקראתו, ויעקב לא רץ!). האם בכך קורס עיוננו? 

ובכן, להיפך: זהו בדיוק השלב הרביעי השיטתי של גישת 'דרך הניגודים'. ועל כך נרחיב בשבוע הבא. מוזמנים כמובן לעיין בספרי 'דרך הניגודים בפשט המקרא', בפרק הרביעי: 'היעלמותו של הסמל'.