פרשת בראשית
החיות כמורי דרך לאדם'. *.
מה מקומו של הנחש בחיי האדם?
מעניין להתבונן במילות הכתוב, ולהבין במה הכשיל הנחש את האשה, והביא לתהליך של גירוש מגן העדן. המפתח להבין את התהליך נמצא, כנראה, באמירה שנאמרה מאוחר יותר - לקין.
"הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ, וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ". המונחים של התשוקה והמשילה, המוצבים כאתגר בפני קין, מופיעים גם בעונשה של האישה, על האכילה מעץ הדעת: "וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ". מה שקורא לשים את הכתובים זה מול זה, ולשאול אם נוכל ללמוד מכך מבט חדש.
כלומר, הכתוב מרחיב אצל קין באמירה, הנוגעת גם למצב הענינים אצל האישה לפני האכילה: המושא של 'תשוקת החטאת' - הרצון להחטיא - של הנחש, היא האישה. ובהתאם למה שנאמר לקין, האישה היתה אמורה למשול בתשוקת הנחש להפילה ברשתו. אך, כידוע, היא לא עמדה בכך: "וַיֹּאמֶר י-ה אֱלֹהִים לָאִשָּׁה מַה זֹּאת עָשִׂית וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל". 'הִשִּׁיאַנִי' – אולי אישה בהיפוך. האשה טוענת כי הנחש הצליח להפוך עליה את דרכה כצלם אנוש.
כיצד הצליח? הרמז ניתן, אולי, במילות עונשו של הנחש: "וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב." 'לשוף' נמצא בפרשת בלעם: "וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לְבָלָק הִתְיַצֵּב עַל עֹלָתֶךָ וְאֵלְכָה, אוּלַי יִקָּרֵה י-ה לִקְרָאתִי וּדְבַר מַה יַּרְאֵנִי, וְהִגַּדְתִּי לָךְ, וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי". (במדבר כג,3). המצב של הליכה בשפי הוא מצב של אי בהירות: 'אולי ייקרה ה' - ויראה לי דבר מה'.
זה היה כנראה המצב בו שרויה היתה האישה, כשהנחש פתח בדברו: "אַף כִּי אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן." אופי האמירה מעורר תחושה של 'הטלת חכה / מלכודת'. והאישה נלכדת.
"לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ" – הנחש שבסיפור גן העדן ממלא תפקיד של הרובץ בפתח, שבא לבחון את האדם, ולאתגר אותו בשאלה: מי הוא המושל?
שאלה זו מופנית בעקבות כך, כמובן, גם לכל אחד מאיתנו.
* פרק מתוך הספר "דרך הניגודים בפשט המקרא". ניב 2021
