לך לך

שני מסעות ארוכים, מנוגדים, עשה אברהם אחרי הגיעו לכנען. המסעות הביאו לתפנית, ולהבחנה בין שני סוגי הליכה. 

- ממשיכים בעיונים קצרים בפרשות, מידי שבוע לאחר השבת, מתוך זווית העיון של 'דרך הניגודים'. 

"כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי בְּבַיִת לְמִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וָאֶהְיֶה *מִתְהַלֵּךְ בְּאֹהֶל וּבְמִשְׁכָּן*". זוהי תשובת האל לשאלת דוד בדבר בניית מקדש (שמואל ב ז 6), וממנה ניתן ללמוד על מהותה של 'הליכה'. 

עקב הרעב אברהם יורד למצרים. הוא מקבל מתנות עבור שרי אשתו-אחותו, ומשלחים אותו לדרך. "וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב." עצם הרכוש הרב מביא להיפרדות מלוט: "וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו". לוט פנה לכיכר הירדן, "וַיֶּאֱהַל עַד סְדֹם". בסדום, כמסופר בהמשך, עבר לוט להשתכן בבית. ואילו לאברהם נאמר אז "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה".

*וַיֶּאֱהַל* אַבְרָם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה'". הציווי 'קום' מרמז שאברהם נזקק לעידוד לצאת ולהתהלך בארץ, אולי בגלל הרכוש הרב? 

כאן אנו מגיעים אל המסע השני. לוט נלקח בשבי על ידי כדרלעומר, ואברהם יוצא לחלצו. הוא מגיע עד 'חובה', משמאל לדמשק, "וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ, וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם". 

עם חזרתו אברהם מקבל את ברכתו של מלכיצדק מלך שלם, כהן לאל עליון, ומלך סדום מציע לו לקחת לעצמו את כל הרכוש. אברהם נשבע, "הֲרִימֹתִי יָדִי", שלא יקח מהרכוש, 'מחוט ועד שרוך נעל'. הכתוב מציין שהמקום הוא "עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ". (מוזמנים לדרוש בעצמכם את מהות השמות).

בנקודה זו נעוצה התפנית במהות ה'הליכה'. עד כה ההליכה היתה במישור הפיזי, גם אם זו הליכה ערכית. אחרי המסע צפונה, מסע של אומץ והצלת האחר, שבסיומו לרכוש כבר אין משקל – מתרחשת תפנית. 

עד כה אברהם קיבל הבטחות, לגבי ירושת הארץ והמשך זרעו. עכשיו נכרתת ברית: ברית בין שני צדדים. בתחילה ברית בין הבתרים, שאותה מכין אברהם. בהמשך, לאחר שנולד ישמעאל, מובאת ברית ההמשכיות, עם אברהם ועם זרעו אחריו, ברית המילה. ברית זו מגיעה אחרי התיאור "*הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי* וֶהְיֵה תָמִים. וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ". ברור שההתהלכות כאן היא במישור ערכי רוחני, המביא לכך שאברהם ראוי לכרות עימו ברית. 

מה למדנו? שני המסעות אינם מאותו סוג. במסע השני יש איכות נעלה יותר. ההבדל באיכויות בא לידי ביטוי במקום של הרכוש בשניהם. 

בראשון 'אברהם כבד', והדבר מביא גם להיפרדות מלוט. אחרי המסע השני אברהם מקבל את ברכת מלכיצדק, ונעשה ראוי לכריתת הברית עם האל. 

שני המסעות מהווים זוג של ניגודים, הקורא לעיין בקווי האיפיון של כל אחד מהם, ומשמעויותיהם. 

תהליך ההתפתחות שנוצר ביניהם הוא השלב השני בתבנית-דפוס של 'דרך הניגודים'. התפנית שנוצרת לאחר מכן מהווה את השלב השלישי. בשלב הרביעי נעסוק באחד העיונים הבאים. 

על ארבעת השלבים השיטתיים של המקרא בגישת 'דרך הניגודים' ניתן לקרוא בפרקים 1-4 של ספרי "דרך הניגודים בפשט המקרא". ניב 2021.