סל של סמלים - דרך הסמל

אוסף סמלים, לשם העיון, הדיון ושעשוע הלימוד:

דף זה מיועד ליצירת מאגר של מערכים של סמלים. כלומר: היבטים שונים של סמל מסוים, היוצרים יחד תמונה מורכבת ועשירה, ביחס לאותו הסמל. היבטים מהמקורות, מתרבויות שונות, מספרות ושירה, מאמנות ויצירה. הכוונה ליצור מערכים, העשויים לשרת מטרות יישומיות שונות.
למען ההבהרה: הדף משקף תקופה מוקדמת, בטרם התחלתי להתמקד בכח המרכזי, לדעתי, הטמון ב'זוגות של ניגודים'.
אז בהחלט שעשוע וענין, ותחום בו 'סמל מזכיר סמל', ונפרש על פי מידת הרצון להשתעשע במשמעויותיו.

מערך לימודי מורחב, של סמל הנשר, ניתן למצוא ב- 'עיון בתנ"ך'.
דף זה פתוח להוספת מידע ורעיונות.

הצעה לדיון ולפיתוח: מקומו של ה- מלח בחיינו.	למלח דו-כיווניות: האחד - ייבוש, כליה חורבן. (גופרית ומלח של הפיכת סדום ועמורה) השני - שידרוג ותיקון-התקנה ממצב של תיפלות, למצב ראוי. במאכל, בהכשרת הבשר. יתכן והשאלה היא של כמות ומידה: מעט - מיטיב, הרבה - הורס. ויתכן אף מעבר לכך, כי שאלת המידה הנכונה היא למעשה אחת השאלות הקיומיות החשובות של החיים, והיא הקובעת את איכותם. זאת, בהתאמה לקביעה של הרמב"ם כי שביל הזהב הוא הדרך לחיי אמת. יסודות רבים הם כך: מים. במידה - חיוניים. מעבר למידה הם שטפון, מבול וטביעה. אש. במידה - חימום, אור ובישול. מעבר למידה - שריפה, חורבן. מזון. במידה - חיוני. מעבר למידה - מחלות, מוות. אם כך, מה מיוחד במלח? מדוע מצויין המלח כ'ברית מלח'. מדוע משמש המלח כתנאי להפיכת בשר לראוי למאכל, ויותר - תנאי לקורבן רצוי? נכון הוא כי יסודות רבים, ואולי מכלול הדברים כולם, טובים ומועילים כשהם במידה הנכונה. פחות מידי או יותר מידי מהם - יביאו לתוצאה הפוכה. גם המלח הוא כזה, אלא שמלח שונה בכך, שכל מהותו היא בפעולתו על גורמים אחרים. ערכו בא לביטוי רק בשינוי שהוא מביא.

הצעה נוספת: מקומו של ה- יין בחיינו.	היין. אין שמחה בלא יין. "יין ישמח לבב אנוש". ולעומת זאת: נכנס יין יצא סוד. "וישת מן היין וישכר". קדושה מצד אחד. נפילה לביבים מצד שני. מה שמזכיר את ש. גיורא שוהם: 'גאולה דרך הביבים'. גאולה ממשית, שאוספת את כל חלקי הקיום כלפי מעלה - יכולה להיות שלמה, אם נבעה מתוך תחתיות האדם. "ממעמקים קראתיך". האם היין מהווה זרז, כח מניע בתהליך? מגפן ועד צימוק. היין מסיט את כיוון השימוש בענב - ליצירת משהו חדש, מעבר לרגיל. הארציות שביין מביאה את האדם אל ה'סף', שבו יש פתיחת שער לרוחניות מעודנת מהרגיל, ומשולררת מהרגיל - או לאבדן חושים. היין מהווה נקודת קשר ייחודית, בין חומר לרוח. יין מחבר בין אנשים, מהווה מסמר בארועים. חלק מטקסים. לכן, נוצרו הגבלות לגביו, לא לכל אחד מותר. רגע, רק ביהדות?

ועוד הצעה: פרח.	פרח. מה נאה ומשיב נפש יותר מפרח? היופי שבקיום מתמצה בצורת הפרח, צבעיו, ריחו. כבר נכנס הניחוח, ונשכחות הצרות. לא תועלת מרובה, לא מזון משביע, לא עזרה בעבודות הבית - חן ויופי לעצמם. לא מחזיק מעמד הרבה זמן, הפרח. כמו פרפר. מאיר ומרענן, ודי מהר נובל ונעלם. חבל. מנסים להחזיק בחיים? בצנצנת מים בבית? נחמד. שלא נדע כמה מסריחים המים אח"כ. זוכרים מה קרה לפרח הזוהר, שהמטפס הקטן חמד אותו לעצמו? - כבה.

ומה בדבר: מדבר.	מדבר. קשור לדיבור, או ששם הדיבור הופך לאין? רוחניות תמיד צמחה דרך המדבר. ורצוי דרך 40. האם יש הבטחה למה שמצפה בסוף הדרך? ואף אם היתה, מי ילך מרצונו למדבר? אלו שהלכו למדבר מבחירה, כי התמלאו שאט נפש ממה שנעשה בבירה. הכינו עצמם לרגע החזרה, כשייקראו לשאת את דגל האור הטהור - ומה עלה בגורלם? - נעלמו אפילו מהמדבר ההסטורי. נשארו רק פיסות גווילים, לעדות לא ברורה. אולי לא רצוי ללכת למדבר כיוזמה עצמאית. אלא רק כשנגזר? אליהו נפגש במדבר, רק מתוך השקט. אבל, אם באת מתוך רעש - מה תוכל כבר לפגוש?

עץ	עץ עץ - מהותו היא הטיפוס כלפי מעלה. הצמרת מצביעה אל על, מבטנו מופנה אל עבר הרקיע. העץ, כמו ידיו של משה (במלחמה עם עמלק - 'והיו ידיו אמונה') הוא אמצעי להפניית תשומת הלב אל מעבר לו. הוא מחובר, לקרקע. הצבעתו אינה מעופפת, אלא מעוגנת במציאות. חיותו היא ממזון, המגיע דרך שורשיו. אך אל נשכח את האור, השופע מלמעלה, אלחוטית, שבלעדיו לא יקום העץ. יש כאן שילוב, סוד, המשקף את סוד קיום האדם. אצל עצי הפרי, כשיש פרי - הריהו מכופף את הענפים כלפי מטה. קצת. עצי הנוי משוחררים גם מזאת. חפשיים מכבדות זו. סוגים שונים יש בעצים, ואף בקרב אותו הסוג אין עץ הדומה לחברו. ומה בדבר מוצרי העץ? מנייר, דרך ריהוט, ועד בתים שלמים ? תוך הכתיבה נזכרתי בתקופה בה למדתי בקורס לנגרות, בתל ארזה בירושלים. המגע בעבודת העץ הביא אותי לכתיבת רשימה : "אשר ילמד העץ". ראוי שאחפש אותה, אולי אחכים. זכור לי משהו: ככל שתכופפו, ישאף הוא למצבו הראשון. וכן: ניתן לתקן, אך התנועה הראשונה היא הקובעת. ראוי שאמצא את הרשימה, שלא אעוות דברי חכמים. וכשהעץ נשרף, כמה מהר וכמה מעט נותר. אפר. על עובדה זו העמידני איציק. אך בתהליך השריפה - אילו מראות, אילו צבעים, אילו דמויות, איזו תנועה - עולם ומלואו.

ענן	ענן. עננים, השינויים המהירים בהם, מעוררים את הדמיון. משחררים את האחיזה בכובד. והם עוברים, מזכירים שהכל עובר, לא נשאר לנצח. גם הכובד והקושי. קיומם קשור באופן בל ינתק - לרוח.

רוח	רוח. הוא עושה לי מצב רוח. בעצם למה רוח הוא גם זכר וגם נקבה ? ביכולתו להפיח תנועה במה שאין בו תנועה, ובו זמנית להעיף לכל הרוחות - את מה שאין בו כח עמידה במקומו. רוח שובב. משיב נפש ומוריד מהגשמיות. שמעתי : 'רוח' הוא שילוב של 'ראיה' - במובן השכלי, ושל 'חוויה' - במובן היותר עמוק.

ערפל	ערפל. ערפל מקשה על ההתקדמות ומאיט את הפעילות. ובזאת הוא ברכה. לא הכל אמור להיות בהיר כשמש. יש מקום הכרחי גם למעורפל. בעצם ערפיליותו הוא מזמן סימני שאלה ברוכים. האם ברור מה עומד לפני? אולי נדרשת מידת זהירות, ולא רצוי להתקדם מהר מידי? לא מזמן היה ערפל-ערפיח על פני אירופה. להזכיר לנו שקצת אבק עשוי לשבש את התכניות שקבענו לעצמנו. כששהיתי באנגליה סיפרו לי בדיחה על הערפל המפורסם של לונדון. אחד הושיט ידו לפנים, ופגש יד אחרת. בנסיון לתהות מה נשמע אצל האחר - התברר שהיד השניה שייכת גם היא לאותו אחד. כדאי לאמץ רעיון זה, לברר אצל עצמי מה נשמע. וזאת ניתן לעשות רק כשיש ערפל. ובעניני סמלים - ערפל חיוני לשימור הקסם והסוד שבסמל.