שמות

שליחותו של משה מיועדת להביא את פרעה - לשלח את העם. כלומר, יש לפנינו שני סוגי שילוח.

אבל, בפעם הראשונה בה מוצגת המשימה למשה כתוב: "וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם". פשוט 'להוציא'. ומשה מיד שואל: "מִי אָנֹכִי, כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם?". 

נראה, כי ככל שמשה ממשיך להסס ולהסתייג – הושעת העם נעשית מורכבת יותר. "וְשָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי -וְהִכֵּיתִי אֶת מִצְרַיִם, בְּכֹל נִפְלְאֹתַי אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ". ורק אז נכנס הפועל המוכר: "וְאַחֲרֵי כֵן - יְשַׁלַּח אֶתְכֶם".

 נראה, כי נוצר קו מקשר, בין התהליך אותו עובר משה ובין היעד - "בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם" (יג 17).

לאור זאת, ניתן לראות את האותות שמשה מקבל כדי שיאמינו ויקשיבו לו – כמופנים בראש ובראשונה – למשה עצמו.

כך עם המטה שהפך לנחש, ומשה נס מפניו, עד שנאמר לו: "שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ". ואכן, משה פועל, לראשונה בתוך מעמד הסנה: "וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ". והמטה – כאילו 'הוכשר' ליעדיו שבהמשך: "וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ". אמנם לא כתוב שהמטה עבר שינוי כלשהו, אך לאחר מכן, ביציאתו ממדיין למילוי שליחותו, המטה מכונה "מַטֵּה הָאֱלֹהִים". 

על פי הבנה זו, משה אינו רק שליח למילוי משימה, אלא הוא עובר תהליך בעצמו. 

לאור זאת, ניתן לעיין מחדש באירוע החידתי, שבסופו הבן הבכור נימול על ידי ציפורה אשת משה.נאמר למשה: "וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר י-ה: בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" – זהו כינוי חדש לעם ישראל. וההמשך: "שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי. וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ - הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ". = פשט הפסוקים: מכיוון שישראל הוא בנו בכורו של האל, במידה ופרעה ימאן לשלוח את ישראל – ייהרג בנו בכורו של פרעה. כפי שאכן התרחש, במכה העשירית, מכת בכורות. 

אבל, הפסוקים חידתיים ביותר.  שכן מיד אחרי "הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ", שברור כי הכוונה לבכורו של פרעה, כתוב "וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ י-ה, וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ". אחת מהשתיים, או להמית את משה, או להמית את בכורו. 

על פי המשך האירוע, שבו "וַתִּקַּח צִפֹּרָה (-ולא משה) צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ" – אנחנו נשארים בסימן שאלה: האם הדברים שמשה אמור להפנות אל פרעה – מופנים, ברובד אחר, גם אל משה עצמו? ויותר מכך: האם המילים "וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ" – רומזות גם אל היסוסו של משה להתגייס לשליחותו. 

במהלך עיון זה, שהתמקד בניגודיות שבסיפור, בין 'שליחות' ובין 'שילוח', מצאנו קשר בל יינתק בין מטרת השליחות ובין אופן התנהלותו של השליח.

 נראה כי יש בכך משמעות מרחיקת לכת לגבי המשימות המוטלות עלינו. מנהיגות אינה יכולה להיות מנותקת מדרישה, בראש ובראשונה – לאיכות ערכית גבוהה מעצמנו.

התמונה מאתר chabad