לפרשת כי תבוא
"וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא"
בטנא שמים "מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ". פשוט ולענין. פרי הארץ המובא כמנחה, או כמעשר כלשהו.
אך מה פשר הטקס, עם הטקסט בעל הגוון ההיסטורי, הנאמר סביב הטנא? מעקב אחרי מהלך הדברים הנאמרים בטקס מעלה כי הדגש הוא על הישועה שביציאה ממצרים – אל הארץ המובטחת. אל "אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ", שעל כך מעיד תוכן הטנא.
אך, מדוע הטקסט פותח בשלושת המילים "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי"? הרי אין קשר ישיר בין שהות יעקב אבינו בארם – ובין הירידה למצרים! ואף אם מזכירים את התקופה ההיסטורית הזו, מדוע לא מוזכר לבן הארמי בשמו? ומדוע מודגשת רק השלילה שבשהות יעקב שם; הרי במהלך עשרים השנה הללו התרחשו גם אירועים חיוביים, כמו גיבוש משפחת יעקב, עם 11 השבטים שהתעצבו שם.
כדי לחדד את משמעות הטקס, ולהבין את הערך של "רֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ" –הכתוב מרחיב את היריעה, הנפרשת מעל הטנא – בשני מימדים:
המימד האחד הוא של הקושי - מול הישועה. כנראה שללא הדגשת הרקע הקשה, ממנו הגענו ועליו התגברנו – לא נקלוט את מלוא המשמעות של הרגע, ושל ערך הפרי שבטנא.
לכן הטקסט פותח ב'אובד אבי': אבותי עמדו בפני ניסיון לאבדם. יתירה מזו, בתחילת השהות במצרים "וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט - וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב". הדגשה של השלב בתהליך, בו ניתן היה לחשוב כי העם הגיע אל המנוחה והנחלה. אך לא, שוב התהפך הגלגל, "וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ".
הטנא מעיד על קיומו של מהלך מורכב, של קושי ושל התגברות. הטנא מכיל לא רק פרי – אלא מעיד גם על האיכות של רוח העם.
וכאן נכנס המימד השני:
הטנא מונח "לִפְנֵי מִזְבַּח י-ה אֱלֹהֶיךָ", הנמצא ב"הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר י-ה אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם". לא רק הפרי אינו מובן מאליו; ומהוה פרי של מהלכי זמן היסטוריים מורכבים, בין קושי ובין ישועה.
גם מקום המעמד עצמו מקבל מימד מורכב - במרחב: הכתוב פותח ב "אֲרַמִּי", בציון הארץ הרחוקה, בצפון-מזרח. יעקב אבינו אמנם שב "אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ" (בראשית לא 3), אך בהמשך - "וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה". מצרים – מדרום מערב.
הטנא, המונח כעת בטקס 'במקום', בלב תנועת המטוטלת - אינו דבר של מה בכך; הטקס מעצים את המעמד. לכאורה זהו רגע של מציאות פשוטה – אך המימדים המצטלבים, שהכתוב מציב אותם בפנינו, מעלה את המעמד לבעל איכויות של תהליכי עומק קיומיים.
אולי כדי להבין, כי כל נקודה בחיינו, הנראית על פניה כבנאלית – יש בה גם איכויות של עוצמה, ושל מימוש התהליכים שאנו עוברים. לא מובן מאליו.