ראיון שהייתם מוכנים למות עבורו… אם אתם טיפוסים מעשיים?

תחילת הדרך הייתה עם אמא וחברת הטוב שלה סימונה, לפני כארבע שנים, והימים חלפו והיא החליטה להגדיל את צוות המכירות שלה, שברובו, למעשה, הייתה רק היא. תמיד הייתה זקוקה לחדשנות ויצירתיות, וכמובן שייחלה להעסיק את העובד הראשון שלה שיהפוך את העסק שלה ליותר מושך ומעניין לקהל הלקוחות. היא קיוותה שהמעבר לעובד חדש ירחיב את היצע השירותים וההצעות שלה ויקדם את העסק שלה לעבר הצלחות נוספות.

הבנה ברורה הייתה כי יש צורך בשינוי כיוון – שוק ה”צעצועים לילדים ולילדות” היה כבר רווי ומוכן לפתח מקום שבו זוגות יוכלו לגלוש, לנסות ולדון בצרכי הלילה שלהם באופן פרטי, פתוח, ידידותי ומומחה – סוג של שוק של “מלכי האלפא” ו”מיני המלכות” – שיאפשר בחירה שמותאמת לכל טעם, fetish או תשוקה שתרצה לחוות או לנסות.

רוזמארי פירסון התחילה את דרכה והקדישה את עצמה בעבודה קשה ביסוד ויצירת חנות בשם Silicon Creations – מיזם שהיווה גם סוכנות שיווק חדשנית שיצרה רעיונות מקוריים לעסקים מקומיים באיזור לונדון, תוך יצירת גשר בין יצירתיות לשיווק דיגיטלי.

לקוחה לאוריינות מקצועית, היא ערכה ראיונות עם מועמדים למשרה, חלקם בעלי רעיונות מעניינים אך שלא הגיעו למימוש בפועל, והדבר היה חשוב מאוד עבורה – לעיתים היא הייתה יושבת עד מאוחר בלילות כדי לבדוק קורות חיים, מקשיבה לקולגות ומנסה למצוא את ה”ניצוץ” – את הייחודיות, ההתחלה של משהו חדש ומרגש. מרבית המועמדים שהגיעו אליה היו בעלי תעודות והסמכות במדיה, בעיצוב אתרים, עם הכרה בשוק והכרות עם המדיה החברתית, אך לרוב התוצאות היו דומות ומשעממות – אותם רעיונות, אותה גישה שהייתה קצת תולדה של שגרה והעדר חידוש.

רוזמארי החלה כבר להתעייף ולשקול לוותר, עד שהגיעה הפעם המיוחדת – קולין. הוא איחר קצת לפגישה, אך מיד ניכר שגופו מלא באנרגיה, ביטחון עצמי עז ולבוש אופנתי, בחור בן בסביבות ה-27, שכנראה היה צעיר יותר מאשר נראה. קולין סיפר שהוא ניסה עבודה מספר פעמים, אך לא הצליח לזהות את ההזדמנות הייחודית שיאפשר לו להתפתח, והקשיבה בתשומת לב גדולה לסיפור שלו. מיד התרשמה מחיוכו, מדרך דיבורו הפשוטה והנעימה, ומהחוש ההומור והחביבות שהקרין – שהתאפיינו באותה חדות, חוסר פחד ויכולת לשוחח עם כל גיל ונטייה.

השעה הייתה כבר אחרי שמונה בערב, והיא הייתה עייפה, רעבה, והודיעה בקול קלוש ש“יכול להיות שתחזור בעוד מספר ימים, אני פשוט מותשת.” קולין הסכים לפגישה שנקבעה ליום חמישי בשעה 18:00. כמובן שלא יוכל לסרב, ותוך כדי תכנן מראש כיצד להמשיך לפתח את הראיון ולהציג את כישרונותיו.

רוזמארי ניסתה למצוא את המילים הנכונות, וצחקה באומרה בחצי חיוך, “אל תהיה מאחר, כן?” – הולך ומתברר שהוא תפס זאת כהסכמה, והפגישה נקבעה בינתיים בהתרגשות וציפייה.

שאלות שהמשיכה לשאול בקריאות עדינות היו על המשפחה, החברים, חופשות, ומחויבויות מעבר לשעות העבודה. קולין נתן תשובות בביטחון, לא התכחש והצליח לנהל שיחה טבעית ופתוחה – תכונה שכנראה לא אופיינית לראיונות עבודה רגילים. היא החליטה לבדוק את עומק העניין שלו וסיימה בשאלה חופשית אם יש לו שאלות אליה – וקולין הפתיע בהשאלה אישית במיוחד: “כמה פרטנרים מיניים שכבתי איתם?” ו”אם אתה עושה משהו אחרי הראיון הזה?”

רוזמארי התפלאה מאוד מהטבעיות שבה שאל אותו, והיא ענתה שעדיין לא היו הרבה פרטנרים אחרונים, בעיקר מפני שהעבודה הארוכה וההגבלות של הקורונה הפחיתו את ההזדמנויות. קולין המשיך בשאלות על מספר הפרטנרים, ולחש חוויות מהעבר שממחישות גם ידע וטכניקה שהתפתחו עם הזמן. שיחה זו, שיכולה להיחשב אישית וחסרת גבולות בשלב כה מוקדם, ביטאה חוסר בושה ומסוגלות לנהל שיחה פתוחה על נושאים שקודמים ליחסים – תכונה שהרצתה את רוזמארי והביאה אותה לחשוב על האפשרות שהשניים יוכלו לשלב עבודה עם חוויות פרטיות באופן שקול ומבוקר.

היא חשה כי ההיכרות עם קולין עלולה להיות מקור להשראה, וכי הוא יכול להציע שירותים של התאמת צעצועי מין, הדרכה, ומכירות מותאמות אישית שיהפכו לתוספת בעלת ערך בעסק שלה. היא שאלה האם מעניין אותו לעבוד במקצוע כזה, לקדם ולתרום ליצירת חוויות חדשות לעולם המין והפנטזיות, וקולין ישר הסכים ואמר שהחלום שלו הוא להתעדכן בטכנולוגיות חדשות ולשלב אותן בעבודה.

היא חייכה לעומתיות ואמרה, בחיוך מתגרה, “אז תצטרך לתרגל אצלי, לא?” וקולין השיב בחיוך משועשע שהשניים ביחד ימצאו את הדרך להתחיל את הפרויקט עוד באותו שבוע – ביום חמישי.

חזרה לביתה באותו הערב הייתה מלאה בהתרגשות, והנעה את טלפון או חיפוש ברשתות החברתיות כדי לאסוף אינפורמציה על קולין – כל פרט אפשרי שיכול להבהיר את האופי והרגש המניע אותו. היא מצאה רק שהוא תומך בשוויון מגדרי, בלי הרבה פרטים נוספים על משפחה, תחביבים או העדפות פוליטיות, מה שהותיר את רוזמארי עם מראה של תכנון מדוקדק אך חסר תכלית במקומות שחשבה לכתוב עליהם – משפחה, אישיות, תחביבים, מידות, אופנה אישית, תכונות חיוביות ושליליות, אהדה או דחייה…

הימים שהגיעו לאחר מכן היו מלאי תהיות – האם ניתן לשלב בין יחסים מקצועיים וחוויות אישיות מבלי להפסיד את החשיבות והכבוד לה יהיה שותף? יום חמישי הגיע והכינה את עצמה עם שאלות שמבטאות את החשש והסקרנות כיצד לשמור על הרוח החופשית יחד עם ההגדרה המוסרית והמקצועית שלה.

קולין הגיע בדיוק במועד, והציג את עצמו בביטחון רגוע ומושך – לא יהיר כלל אלא מלא חיוניות ואופטימיות, שזורה באור קטן של הכרזה על עצמה. עינו החמה והתקרבותו אליה הציתו בה תחושת אי נוחות של רגעים ראשונים, שהכילה גם חוסר שקט מתוחכם שימלא את כל החדר באוויר. השיחה נמשכה באווירה מקצועית אך מבעבעת על ידי ההרסמות שחשפה את אישיותו – איך נולד, מה השפיע על עולמו ומי הם הדמויות שהיוו אותו.

נראה כי המרחק בין ראיונות לעיתים תכופים לבין התפתחות קונספט של שותפות מקצועית ושיתוף פעולה פרטי הפך במהרה למשהו מעודן ומרתק. הם דיברו במשך זמן רב, והיא ניסתה לברר את עומק האישיות שלו, בניסיון להבין את “האיש האמיתי” שמאחורי המראיין הממוקד והבטוח. היא הציעה לעבור למקום ייצוגי ומזמין יותר – בית מלון באיזור לונדון, שבה תוכל להרגיש בנוח ולחקור את ההשערות שלה עמוק יותר.

לאחר שירדה מהבית לבד, חזרה לרכב כשהיא מתמלאת בהתרגשות ושאלות שעלו במוחה – האם זה באמת אפשרי לשלב בין הקשר מקצועי ואישי מסוג כזה? היא יצאה לדרך עם מחשבות מרובות, והאם הגוף והנפש שלה יגיעו לסיכום שונה? במהותה, החיים הם סדרה של בחירות – והאם ההחלטות שלה יובילו אותה למקום של קונפליקט, או של סיפוק ועונג?

ומה לפחות – מה שיש לא להפסיד? כל האפשרויות פתוחות ואקלקטיות, כל אימת שהלב והראש יחליטו, ומי יודע לאן זה יביא בפועל. סוף דבר: החיים מלאי הפתעות, והשאלות רק מתחילות לעלות ולקרות מחדש בעת ההמשך.