קודם: יוגה על הגג, חלק 2

כששרלי יצאה משערי שדה התעופה הושררה מהחום ומהשמש הקופחת שהכתה בה מיד עם היא עלתה למונית. רק כשהגיעה אל פתח המלון והגיעה לקירור של המיזוג בפנים, היא הרגישה את הרוחות הקרירות של האוקיינוס הפסיפי, שעוררו בה תחושת ציפייה מיוחדת.

הלחות בפוארטו ואלרטה הייתה כמעיל עבה שהכסה את כל הגוף, והשמש הייתה בלתי נסבלת. אך הרוח שמגיעה מהאוקיינוס הפאסיפי עשתה את מזג האוויר ליפה כפי שפרסומות תיירות היו מוצגות בתמונות. התחושות הללו נתנו לה תחושת שהחברה תתברר להיות חווייה יוצאת דופן.

המלון שבו התארחה אינו מפואר במיוחד. למעשה, הוא בניין פשוט ולא ייחודי, כזה שהעין לא תתעכב עליו בדרך מונית. תיירים רגילים היו מקווים לנוף של האוקיינוס הכחול והיפה, אך המקום מוקף ברחובות עיר רגילים, והנוף הכחול לא נראה כלל. למרות זאת, החדר שלה היה בסדר, מיטת קוֹנְסְטְנְטִית ובידיים נקיות, כך ששהותה בשלום לא הייתה בעיה אמיתית.

היא בחרה ללון במקום זול כדי לחסוך כסף על הטיול, כי היא הייתה בטוחה שתוכננה ליום מחר מפגש עם הדוגמנית לצילום על חוף הים. לשם ביצוע הצילומים הוקצו שני ימים, במטרה להבטיח שהעבודה תתבצע גם במקרה של מזג אוויר קשה או אירועים בלתי צפויים. אחר כך, תשתחרר והיא תוכל להמשיך לדרכה. הדוגמנית קראו לה לונה, בלונדינית מקסימה. בתמונות שלה, מה שהכי בלט לשרלי היו אוזנייה שלה, שאפשר היה לתקן תכשיטי יהלומים או עגילי במבוק רחבים על האוזן שלה.

במיטה במלון, היא הפיקה מקלחת אך לא הפקדה את המים להתחממות. היא הורידה את החולצה שלה וחשפה את הגוף שלה, כשהיא מחכה לרגע המיוחל של כל היום — הסרת החזייה. שעות ארוכות החזיקה את שדי הכתפיים שלה כלואות בתוך החזייה, כשהחוט חודר אל הרכות של העור, והכובד של השדיים החדשים שחרר אותה מייסורי המתח. זו הייתה הקלה גדולה.

בתוך המקלחת, היא הייתה חשה את הקור נכנס לגופה ומוריד את חום הגוף, בעיקר באזורים התחתונים של השדיים. ההתחממות של הפטמות וההתכווצות של היסעים הייתה תוצאה של הקור המגיע ממים קרים שמרטיבים את גופה הפועם. אך במהרה, הגוף התאושש וחזר לצורתו הטבעית, והעור הפך מחדש לא oval.

היא שפשפה את הגוף שלה עם סבון תחת המקלח, ומרחה באצבעותיה את שיער הלטף הארוך שלה. היא צפתה בזכוכית של הסבון הזול שנשטף לה מהבטן והירכיים, שוקעת במחשבות של רגעים מיוחדים שימשיכו לטבוע בה במשך כל היום של מחר.

לבסוף, היא יבשה את עצמה במגבת מקולקלת של המלון, ומשכה את המגבת סביב שיער ראשה, תוך הימנעות מללבוש בגדים, בעיקר את החזייה שהייתה כל כך מטרד. היא בדקה את כל הציוד הצילום שלה כדי לוודא שהכל מוכן למחרת. כששעה לפני שקיעת השמש, היא הלבישה לעצמה חזייה חדשה, חולצה עם כפתורים ומכנסי חאקי עם כיסים נוספים, ולקחה איתה כמה פריטי צילום כדי להקפיד על תכנון ומעקב אחר המקומות של הצילומים.

כשהיא נסעה במהירות מונית ממזערת, היא הגיעה לחוף שקט בצפון העיר, שם האווירה הייתה רגועה ופחות תיירותית. היא צפתה בשקיעה המרהיבה, שזמנה את ההתרחשות והזמן שהיו בידיה לצילום עם לונה. בשלב זה, הנהג ניסה לנטות לדרך מנוונת לעבר המרינה של Puerto Vallarta, אך היא סירבה. במקום זאת, היא רצתה רק מנוחה ושינה.

במלון, היא שמעה פתאום את ההודעה שהושמה מתחת לדלת — לונה התקשרה והיא ביקשה שתחזור אליה לפני עשר בערב. קול חם ענה לטלפון: “זה לונה”.

“היי, אני שרלי, הצלמת למחר. קיבלתי את ההודעה שלך. איך אפשר לעזור?”

לונה הסבירה שהיא מעדיפה להיפגש עם הצלמים לפני הצילום, כדי להבין את הציפיות ולהיערך. שרלי השתמעה ושאלה כמה מוקדם מחר. לונה ענתה: “לא מחר, אלא הערב.” בהפתעה, היא הרהרה: “זה לא אופייני לדוגמניות, רובן מגיעות, מצטלמות ועוזבות. אבל אני פתוחה, אז אמרתי לעצמי — למה לא?” שרלי עזרה באישור והסכימה להיפגש תוך שעתיים עם כתובת שתשלח ללונה, אך ביקשה גמישות בזמן, כי היא תסתמכת על המונית והנהג לא תמיד נוסע במהירות, מה שיכול לייקר את המחיר.

והיא שאלה: “את גרה קרוב לחוף?” לונה חייכה באי-נוחות ואמרה: “אני רחוקה מהחוף, לקח לי כמעט 45 דקות להגיע לשם היום.” אז, אין לחץ, אמרה לונה, ושרלי הסכימה. היא אמרה תודה על ההבנה והסירה שיחת הטלפון. היא הלבישה שמלה אדומה עם גזרה עמוקה, וגברת המראה שתמיד מושכת תשומת לב, מבוססת על המחשבה שנופך של מחשוף תמיד מעלה את המראה ואת ההתרגשות סביב.

כעבור שעתיים, המונית הורידה את שרלי במרכז האזור הייחודי של פאתי העיר, שמרוחק מהמולת התיירים. היא צפתה בשקיעה היפה שכללה את השמש המתדרדרת, שמעניקה הרגשה של מרחב ותזמון חשוב לצילום עם לונה.

בהמשך, הנהג שלחה אותה ליעדה ומסר לה שאין מה לפחד — כל עוד היא עם מישהו שמקצועי ויכול להבטיח לה הגנה. היא נכנסה למלון הזורח, שם חיכתה לה לונה בחולצה לבנה ארוכה להופעת לילה — משם כבר יצאו לבירה משותפת. בתוך הלילה, לונה ואנשי הלילה סירבו לגעת בפרטים קצרים, ומצאו את עצמם חוגגים, בדרך להתרגשויות ושייכים אליו. בדרך, שיחקו תחרות מי הרים את החיוך יותר, ומי יודע — אולי הפעם גם שדיה של לונה נראו יותר זוהרות, ומאוחר יותר, הוכיחו לגמרי שמישהו צעיר וחכם, שמבין באמנות, יודע מה הערך האמיתי של החיים.