צ’ארלס, שהיה יושב מולי בשולחן הערב, חצה את הלחם לפסטה בשלושה קטעים עם סכין ביד ימין ומזלג בשמאל. לאחר מכן הניח את הסכין והשיב את המזלג לידו, ואכל באמצעות המזלג ביד ימין. בכל נגיסה, ניגב את פינות הפה במפית שחורה שהניח על ברכו, והפסקה בין נגיסה לנגיסה הייתה ככל הנראה כדי ליהנות מהטעמים שהרגיש.
המחשבה הראשונה שעלתה לי: הוא כנראה למד בבית ספר פרטי שבו חובה היה ללבוש ג’קט לבית הספר. יכול להיות בית ספר פנימייה לבנים בלבד, וממש קל לייחוס את המעונב והאליטיסטי שהוא משדר. זהו מוסד יוקרתי, יקר ודורשני.
או שאולי, כל הגברים שהייתי איתם עד כה היו חסרי סגנון, חסרי טעם, או פשוט לא בלטו בשום דרך ייחודית.
התשובה יכולה להיגמר בשתי האפשרויות. חשוב לשים לב שלא הנחתי את הרקע שלו רק כי הוא ידע להשתמש בכלי אוכל באופן נכון או כדי להימנע מלהידבק בריקוטה כסידור שפתיים. היופי והקסם שלו נבעו מפרטים קטנים אלו, שהעידו על תולדותיו המשפחתיות והחברתיות.
אפשר להזכיר את הג’קט החד והנאוטי והשרוולים הלבנים של החולצה שלחפה בין הג’קט הימי הידידותי לידיו הגבריות, או את עיניו החומות שנמשכתי אליהן. אבל מה שבלט יותר מכל, היה שהוא שאל שאלות שדרגו את השיחה והפגינו עניין אמיתי בי כבן אדם.
זה אולי נשמע כסגנון מתנשא, כאילו אני מתנשאת על ידי זה שהגענו לדיון על עצמי—אבל במקרה, זה מחזה נדיר במיוחד: גבר שמשקיע לשאול ולשמוע באמת עלי, על ההיסטוריה שלי, על התשוקות שמקומות אותי בבוקר, ועל המובנים שמבינים לעומק. רבים פשוט לא יודעים לעשות זאת, ואחרים פשוט לא מתעניינים. וזה הוסיף לתחושת ההתרגשות.
הוא גם הקשיב באמת—אפילו כשהוא חותך את הלזניה שלו, אמרתי לעצמי, מפני ששאלות המשך יצאו לו מהפה, סימן שהוא באמת מתעניין. זה סרטון קטן שכובש אותי מיד, והפך אותי לפוכחת לחלוטין—בכמה שעות, אולי אפילו הייתי מאוהבת בו לגמרי, אם לא הייתי מנסה לשמור על קור רוח.
במהלך הערב, כל שיכולתי לעשות זה לטעום מנגלט שלי, להסתכל בו במבט סקרני מבעד לעיניי. למה הרגשתי צורך תמידי להסתכל כשהוא יושב מולי? זוהי לא רק הפגנת נימוס, אלא משהו יותר חיוני—זה היה כמו להחזיק בתכשיט יקר שרציתי לשמר, מבלי שיקלט בעין שלו ויבין את ערכו. לכן, שימרתי על עצמי ריחוק מנומס ויפה, כאילו אני שומרת על מנגנון הגנה עצמי.
הוא משפיל את הראש כדי לחתוך בלאגאז’ שלו, ואני תרמתי את היין ונתתי עוד מבט חטוף מעבר לכף היד המושטת. עוצרות האוזניים שלו, עם הפטמות המושלמות, שנראיות כמתאימות לנשיכות, היו כל כך מושכות שחששתי מלפרש את המרכיבים הקטנים של פניהם, שהרי הפנים שלו, עם הקמטים בפינת העיניים, הזכירו בן חמישים, וממש נמשכתי לזה בשקט—כמה זמן עבר מאז שגבר הרעיד לי את המוח כמו הגוף?
בדיון על סוסים, הוא סיפר על סוסה שהייתה עם פריה חדשה, ולדשה לא עזב את אמו. נזכרתי בדימיונות של קבוצות של גברים קשוחים בחליפות קרועות, במאבק למכונה או לוחמים בקרבות מנטליים, כי הרי בסוף הם פשוט גברים רגילים עם תכונות מיוחדות—מה שבאמת משך אותי היה הרגע בו הוא סיפר על חוויית הסוסים.
המשכנו לדבר על סוסים ובעיקר על חוויותיו, אך גם על פולו, ליוג הרי לא היה מושג רב עד שיצרתי בידוד חזק עם המודעות שלו, וחשתי איך הלחץ וההתרגשות מתערבבים בגופי.
הוא סיפר על בנותיו צבעוניות של פעם, ועל החוויות באוניברסיטה, כשהוא משלב הומור ושנינות. היה לי מוכן להפוך את הערב הזה ליותר אינטימי, והנה באה הזדמנות, שכן כשהוא הוריד את החולצה, ראיתי את גוף הוובהספורט שלו, שהכרתי מעט מדי.
החיוך שלו היה מושלם, ושיניים לבנות זוהרות, עיניו נסגרו במבט של סיפוק. באותו רגע, חוויתי תפרה של מין ושיקול דעת יחד, השף הפנימי שלי חתם על ההתרגשות והסכמתי שהמשיכה היא רק ההתחלה.
הוא הוריד את החולצה, עוטה את הגוף המדהים שיצר ספורט וההומור שזרם מתוך שיחו, ואני קיויתי כל כך שהערב הזה ימשיך. ואז הוא הציג את נעלי העור עם הדוגמאות המרתקות — נעליים שלקחו אותי למסע באמריקה, עם תיאורים מצחיקים, עם טעם של הרפתקה ומין סגנון אירופאי אלגנטי.
התחלתי לשקול את ההזדמנות, והרחש שוב התחיל לבעור בי, עד שהחלטתי שזו לא רק שיחה, אלא היסטוריה של מין מתקרב. הוא התקרב אליי והניע את גופו החזק, והבנתי שהזדמנות כזו היא נדירה—טוב, זה היה ברור שנדע למה לצפות, כי כבר משלב זה הרגשתי את הלחץ וההתרגשות באי ולחץ גובר.
הנחתי את ידי על הקרסול שלו, והפניתי את מבטי אליו. הוא חייך בחוכמה והחל לפתוח את הבגדים, ואני חיכיתי לרגע המכריע שנדמה היה שיבוא בכל רגע. לרגע, עצרנו, מסתכלים זה על זה, והפה שלי היה כמעט פתוח, מוכן ומזומן לתענוג הבא שהבטיח לשחרר אותי מהגנות המועטות שהיו לי עד עתה.
העברתי את ידיי אל גבו, קירבתי את גופי אליו והרגשתי את הלחץ המסמרי של חזהו, והנחתי שאת הגוף המושלם שלו אני כבר מכירה, אני רק צריכה להמשיך לתת לו להרגיש את ההתרגשות שבי. ואז, כשהוא משך את הבגדים, הפלאות של הגוף שלו יצאו לאור קולח ומרהיב, והתחלתי להנות מהחלקים המושלמים והמלוכלכים של הוויברטור החם.
החלק הבא היה מין קסם שגרם לשנינו להרעיד מעונג, והתגלגלנו יחד, שוכבים ומזומנים להתענג על הרגע, עד שכמעט נשרפתי מהתרגשות וסיפוק. בפעם השנייה, כשהוא נסוג אחורה, התיישבתי עליו, ורכבתי עליו בשיטוט ארוך יותר, עד שפתאום הרגשתי את הזרם של ההנאה זורם בגופי והמשכתי אל הסוף, חושבת שזה היה הסוף, אך ידעתי שהתחלתי מסע שלא יפסק לעולם.
הוא הזעיק אותי לתוך הגוף הצוהר שלו, ואני עימי שמחה ומזגזגת, והתחלתי לרטוט, ולחוש איך כל נקודה בגופי מתמלאת והופכת למעין תכשיט עצום של תענוג, שמסתובב בכל הגבול של הנשמה שלי. כל חלקה בגופי חש חום, והנפלאות של ההתעלות לא הפסיקו לחדור אליי, עד שכל היקום בתוכי נמוג ואת עצמי הייתי חלק מההודעה של התעלות, של הגשמה והחיים שנראים בלתי נגמרים.
ולמרות שהייתי מותשת ומותקפת, הייתי באורח הקרבה והתרגששות, שוטפת ומזדקנת בין ידיי, ומשהו מימי ההתרגשות זורם בי עכשיו, בעוד שאני משוכנעת שהרגע הזה, עם הלחץ והשאננות, הוא המסע הכי מפתיע שבחיים שלי.
