ג’ואן צברה כמות רבה של שעות חופשה בתשלום לעבודה שלה כסוחרת בחברת תרופות, עד שהמנהל הצעיר שלה ביקש ממנה להישאר בבית ליום אחד כדי לנצל את זה.
“את יודעת את מדיניות החברה, ג’ואן,” אמר שון מרקסון, בדרן חכם ומושך. “תשתמשי בזה או שתאבדי את זה. ואני לא רוצה שתאבדי את זה. קחי יום אחד מחייך.”
“זה יהיה כל כך נחמד,” חשבה לעצמה ופילפלה באצבע על שפתה התחתונה בהרהור.
“תעשה מזה חופשה,” הציע שון.
לאחר שהיתה זו תודעה שהכה בה—היא הינה משכה בראשה והנידה ביד כדי לעצור אותו.
“אני לא אקבל יום חופש אמיתי—אפילו ביום חופש. העבודה לא מפסיקה כאן. את יודעת את זה. ובאם אשאר בבית, בטוח שאסיים בניקיון, באידוי הדשא, בחיטוי הרצפה במטבח או משהו כזה. אוי! זה מזכיר לי, אני צריכה לעצור בסופרמרקט בדרך הביתה היום.”
היא רשמה בכתיבה בלתי קריאה על פתק ורוד, והדביקה אותו לתחתית מסך המחשב שלה, יחד עם שורה של פתקים בצבעים שונים.
“ג’ואן,” קרא שון בחולץ ידיו. “אחרי הריצה לסופרמרקט, אל תחזרי לכאן עד יום שני. זה חשוב. באמת.”
“שון,” השיבה בטרימנט, כאילו קראה את שמו. “אני לא יכולה.”
“ג’ואן, יום חופשה יועיל לך, וזה מה שהדגמתי: איזון בין עבודה לחיים”.
הוא שהדגיש שחשוב שלעובדים יהיה את הזמן לפרוש, להתאוורר ולהתמלא מחדש, לטובת עצמם, עבורו ועבור החברה. זה היה מצב של רווח לשני הצדדים.
שון נשען על חצי קיר של המחיצה במשרד.
“רוצה שאפטר אותך היום ולשכור מחדש ביום שני?”
שניהם צחקו.
שון התיישר.
“אני לא יכול לומר מה מותר ומה אסור שתעשי ביום חופשה שלך, כי היום כל רצפת משרדים מכוסה באבקת אבק עדינה במיוחד. כל שאני מבקש זה שתרגעי.”
היופיה של המנהל החביב חייך בפשטות. הוא הרים גבות כדי לנסות לזרז את ג’ואן להסכים ליום החופשה, והיא הסכימה.
“בסדר. אני אשאר בבית. אנוח, אזהר לישון, אגיע למכון כושר.”
“אל תרחצי רצפות. אל תתכופפי על הברכיים.”
ג’ואן הרימה גבה, אך חייכה. “אתה יודע שאין בינינו אבק של עכברוש.”
“טוב, יש לי שני בני נוער שיכולים לנקות את הרצפה במידת הצורך, אם בכלל זקוקים לכך.”
“טוב, אז. אלקח את מחר חופשה ואגיע חזרה ביום שני.”
שון הודה לה. “תהני מיום שלך.”
בלילה, ג’ואן עזרה לריך, בעלה, לבשל ארוחת ערב. בזמן שהיו אוכלים, היא סיפרה לו על היום החופשי שלה.
“הוא איים להיפטר ממני אם לא,” היא אמרה.
“שון הקטן?”
“כן, אבל…” היא חייכה. “הוא אמר שיקבל אותי שוב ביום שני.”
ריך צחק. “הוא חכם לגילו. את לוחצת על עצמך חזק—יותר מדי. תני לעצמך יום חופש.”
היא נשפה בנשיפה ארוכה. “המחשבות שלי 계속 מתמקדות בכל העבודה שצוברת בלי שאני קיימת שם. יום חופש הוא רק דחיינות. העבודה לא מפסיקה.”
הכלב שלהם נבח בנוכחותם דרך דלת המרפסת.
“הוא מחכה, כמו כלב שמחכה ליד הדלת.” היא שחררה אותו פנימה.
ריך לקח את הצלחות שלהם למשטף הכלים. “אני מנקה את המטבח. הילדים יטפלו בכלב. לכי לנוח על הספה. הטלוויזיה שלך הערב.”
היא נרדמה על הספה, לפני שהבינה שברגע זה, הבית שקט, הרעש היחיד הוא הרעיון של צעצוע ורב-עוצמה חדש שלה, ש-Lily 2 עשתה לה לחייך בימים האחרונים.
היא פתחה את חדר השינה הריק שלה.
“שחררת אותי כשאתה נוגע, ועכשיו אני רוצה שתקן את זה,” אמר שון בקול תקיף, משהו שלא שמעה ממנו קודם. בדרך כלל היה רך ונעים.
היא כרעה בשקט מול האיש השחור, המהירות שבה חשף את עצמו שגעה את תיאבונה. פיה התייבש, והרעש הפנימי שברقיה גבר.
ואז היא השתאה. אברו של שון התגלה, תלוש וארוך, מבריק ושחור.
“אלוהים שלי!” היא אמרה, ולשונה נסוגה חזרה לפיה בגרגור קל.
הוא היה בעובי כפול מצינור הגן שלה ותלוי נמוך ושחור עם עלי דם גלויים וראש גדול ומרשים. הוא היה המלך שלה.
לפני שהספיקה לעשות משהו, הוא הרים את האיבר הממושך והניח אותו על פניה. האשכים הגדולים שלו התנופפו מעל סנטר שלה, ואורכו מתארך לאורך גשר אפה. היא בעיניים לחוצות לעקוב אחריו, מנסה להבין מה לפעול.
היא נשענה אחורה עד שראשה המופרח נשא את הראש הגדל, והשפתיים שלרגלה היו מונחות על הלשון של הזין. לשונה ליטפה את התחתית, ואחר כך חזרה ללקק.
בהתרגשותה, היא הגבירה את רמת ההגברה של הוויברטור הוורוד הקטן שלה, וחשבה על ריח בורדו ושוקולד שדלף באוויר.
ג’ואן פתחה את פיה מרחב כדי לבלוע את הזין השחור של שון, משדרת מין תנועה של תנין בעוטה את טרפו.
היא זחל על הזין, גונחת כמה פעמים ומשאירה נוזל מבריק על ההיקף המהמם שלו. שבילים של ריר נעוצות מהזקפה שלה ומחלחלות אל סנטרה.
היא נעה אחורה, אוחזת באורך ומענגת אותו, תוך שהיא מתקדמת שדרתית כלפי מטה. אחד אחרי השני, האשכים התחתונים שלו נכנסו בפיה, והיא למצצה ולמשוך בם, והלשון שלה סיקרה אותם ועיסקה אותם טיפה משם ומשם, כאילו משחקת בטטה על חוף הים.
ג’ואן עצרה לרגע, נמתחה והגזימה, כי דברים טובים היו קרובים. היא הוסיפה לחץ על האזור הרגיש שלה באמצעות הוויברטור.
גופה זעמה לתוך הרגש, גלי עונג הוליכו אותה לגובה, ואז משבר שטף אותה מחוץ לדמיונה של שון. כל חלק בגופה היה רגיש מאוד, עד כדי כך שהייתה צריכה להרפות מהוויברטור. הרגשתי אותו מרעיד את שורש ישבנה.
דלת נפתחה.
“ג’ואן, את בבית?” קרא ריך.
היא ידעה שריך לא יהיה שון, אך היה לו זין משלו שיכול לעשות את העבודה.
“כאן.”
הוא שכב עליה חזק ומאוחר יותר שון הורה שתרכב עליה רוב היום, והם המשיכו כך עד שהשבוע הסתיים.
ביום שני, שון שאל על יומה.
“עלתה לי על הברכיים כדי לנקות, וזה לא לקח הרבה זמן. ואף על פי שזה לא היה עבודה—זו הייתה חוויה נהדרת, תאמיני לי,” היא אמרה בחיוך.
הרגישו את ההנאה יותר עם:
[גלילה לפי הצורך של תוספות להנאה]
