קרני אור זהובות חודרות דרך וילונות שקופים המונחים בצורה אקראית, משדרות מראה של הלכה של אלגנטיות מאולצת בחדר קטן. כל קרן מחממת ומעצימה את הניגוד בין הפיח המתעופף באוויר והאור המלטף את תווי הפנים והחפצים בחדר. אך כל דבר בחדר, כל מגע בקרני השמש המוקדמות של בוקר זה, סובב סביב הימנה ולמקום שבו היא שוכבת ומנוחה.
כוס קוקטייל שהגיעה מבר המלון אל שידת הלילה, שהיה פעם בצבע ענבר עמוק ורך שנשאר תועה בין אצבעותיה, הפך כעת לנוזל בהיר וחיוור, כמו מים דקיקים של פשתן דולפים בנפרד.
labyrinth של בגדים הושלך באי סדר סביב הרצפה, התחיל בפתח החדר והמשיך בפראות אל תוך החדר, שם כמה פריטים נשארו באוויר מרחפים ומחוקים, מונחים על שולחן או על כיסא קרוב.
יד כבדה תנועה אל עבר המפשעה המתעוררת שלה, חושפת את הסדינים המוברשים תחת גופה. אך מה שהקרניים האלה אינן יכולות לגלות הוא עד כמה השבתי המושלך לחרדתה – האופן שבו גופינו זורח כאשר אנחנו קרובים זה לזה.
זהו סם הנמצא בתוך הוורידים שלי. ולא משנה כמה זמן אוריד את ההרגל, כאשר עוצם את עיניי, היא שם. אובדן שעות במחשבה עליה, בפנטזיות עליה, בחזרה על הרגעים שהיינו יחד. וגם עכשיו, כשהגוף שלה מתוח על מזרן רך עם ראש הכובע, כרכרים אגן מתנועעים אל צללית הרקמה שלי – עיניי שותות בכל אינטש של גנוזתה, כאילו זוהי הפעם הראשונה שאני רואה בדייקנות כזו את הקנבס הקריר והעדין הזה.
הגעגוע המתהווה תופס שליטה ומושך את שארית הבקרה העצמית שנשארה. חזה מתפח כדי לשכוח את הרגעים שהיו לפני רגע כשהיא אחזה בגבות ראשי כדי למשוך אותי עמוק יותר בין ירכיה. שפתיי רטובות מאזנה, לוהטות מטעמה ומימיה.
עפעפיים נפקחות והאני מתחזק לרגע כשהמראה שלה מספקת לתענוג את עיניי.
הצפייה בה מזכירה לי את ההיאבת הראשונה שנתתי לה. התכווצויות בשריריי כשהיא הסירה את הקרטון והחזיקה את הקופסה באצבעותיה המעט חשדניות אך נרגשות. פניה התעוותו מחוסר וודאות לשמחה עם פריקת הויברציה מסיליקון, והיא צחקה מהחוויה, השיבה את המכשיר והקימה עלי.
זה הפך למתנה שנשכחת כמעט — סוג של פריט ששמים בצד עד שמנקים את המגירה ומגלים אותו מחדש.
כמה שבועות מאוחר יותר, לאחר עבודה בשתי משמרות ואחריהן חזרה הביתה בשעות מאוחרות, היא הייתה שוכבת על המיטה שלי, מזיזה בתנועות מתמכרת את הויבראטור מסיליקון באחת ידה, בעוד השנייה מלטפת את שדיה.
בפתאומיות, נעצרתי במפתן הדלת והייתי על ברכי לצדה, כשהחולצות והבגדים נזרקים לכל עבר והאיבר שלה מתמלא מחדש באורח משמעותי יותר – ובמקום הויבראטור, היה זה האורך של איברי שלי.
רגע נדיר שכזה, דומה מאוד לדרך שבה היא מציגה את עצמה עכשיו, מצמרר באותו היסוד הפשוט – שהמחווה הפומבית של התשוקה שלה כמעט נראית כמשהו שוויה מאבק פנימי ואולי טיפה יותר מדי חשוף בשביל חווית הנאה שכזו. ושוב, זיכרון אחר מציג תיבה הפוכה לגמרי מההנחה הזו.
טיול שנתי, שנערך בחופשה בבית ילדותי, בו אהבתנו פרצה בכל רחבי הבית. לאחר שצפינו יחד בווידאו משפחתי ישן שנמצא במרתף, היא בלהיטות נכנעה להתרגשות של מציצות לי כשעלתה ההצעה ליצור סרט משותף. וזה לא היה סיום — הדברים התפתחו באופן טבעי ככל שהנאתנו אחד מהשני גדלה.
התחלנו בטעם אוראלי, אחר כך המשכנו לתערובת שתיתי – תערובת משכרת שכללה כסא בר, זקפה בלתי ניתנת לעצירה, והסכמה נאותה מצידה. למעשה, אני תמיד יודע שלה יש נטייה להיות נתונה לניוד מאחור. במנה העיקרית, סעדנו על רצפת המטבח – החוויה מואצלת על ידי הראייה של הגוף המשולב שלנו reflected בחזית התנור. אחר כך, עברנו לסלון, שם היא עלתה עלי על הספה בלהט, רוכבת בנאמנות לתוך הלילה.
אני מודה, זה לא הוגן מצדי לצייר אותה כמי שמתרחקת מפומביות או בהופעה לא-חברתית. בסופו של דבר, היא הייתה זו שהביאה אותנו לאזור נידח, אך עדיין פומבי, ליד האגם ביום סתיו קר כשהיא אמרה שהיא צריכה לברוח קצת. ישבתי על רכבתי ומבטי היה נעוץ בקירבה שלה כשנישקה אותי בתשוקה אדירה, לא שמתי לב אפילו שהבגדים שלי פתאום לא מגופים עד שהגיעה לידי ושימשה אותי. כשהייתי במצב המלא של זיקפה, היא ירדה על ברכיה, לקחה אותי בפיה ולא שחררה עד שהזרע שלי נשפך אל גרונה.
במהלך השנים ברור לגמרי כמה היא מתאהבת בזקפה שלי, בדיוק כפי שאני מתאהב במה שבתוך ירכיה, אך סביר להניח שאני יותר אובססיבי, ניזון מתשוקה בלתי נלאית להשיג את הרגיעה שלה ולספק את הצורך העמוק שלה.
היא זו שעוגנת ומתפתלת כשהייתי מלקק את קליטתה בפעם הראשונה, ואז מציגה בעיטה כשהטלפון הלשוני שלי נטמן בנקביה. מאז, מעולם לא טעמתי דבר מתוק יותר מטעם שלה. אם תינתן לי בחירה – לענג או להיות מענג – אני בכל לבי אבחר באופציה השנייה, כי אין דבר שאני אוהב יותר מלהשביע את תאוותי בהגעה, ומדוע? כי רק בידי יש את היכולת לעשות לה את מה שאף אחד אחר לעולם לא יוכל.
אבל מספיק על העבר והתשוקה שלי אליה. עלי לשוב ולהתמקד בצרכיה ההווה.
“תהפכי על הבטן”, אני מצווה כשהצעתי אליה מתקרב למיטה. היא מייד הופכת לבטנה, ואני מחזיק אותה באגן, מרים את מותניה במאמץ ידוע ומניח אותה כפי שעשיתי פעמים רבות לפני כן – ישבנה מורם אל השמים, ברכיה, כתפיה ופניה עדיין מחוברים לסדינים החמים שמתחתיה.
“אני כל כך רטובה”, היא אומרת. ואני יודע שזו דרכה לחלוק שאני מחכה לזקפה הזקופה שלי, אך אינני יכול לעמוד בפיתוי לאשש את ההצהרה. אני מחזיק אותה יציבה בידיי, ומניח את פי על שפתותיה הרכות בין רגליה. להפתעתי, היא מתנגדת ומתחככת נגד , מה שמביא לרטט בליבי בעוד לשוני משתרעת ומכניסה לתוכה, מפיצה את הרטיבות בסביבתה. אני טועם את טעם גופה, אך חלקים בי כבר אינם יכולים להשתהות.
אני מניח את עצמי כעת נגד עכוזה, משחיל את הזין בין עכוזיה ומגיע אל הפתח המגולח בין שפתיה.
“תזדייני כבר”, היא קוראת בזמן שהיא משחררת את ידיה כדי לפרוש את עצמה לרווחה. המילים מתעצמות ומופרעות, אך מפסיקות בכל פעם שהיא משחררת אנחה עמוקה כשאני שוקע לתוכה. היא נאבקת להחזיק את עצמה במקומה, תופסת את הסדינים סביבה כדי לתמוך בתנועותיה, אך רק מצליחה לתפוס את הבדים סביב.
אני יודע למה היא אוהבת להציע את עצמה בתנוחה זו – הזווית העמוקה שמאפשרת לי להיכנס לחום שלה, והחיכוך הממריץ של הפטמות המוצקות רוקדות מעל הסדינים שמתחתינו. אני מקבל בברכה את ההזדמנות להושיט יד ולשלוט בקליטתה המודוללת, להרגיש כיצד עולמה מתכווצת כשהיא אוחזת את ידיי ומפעילה את כף היד שלי כנגד גופה בזמן שאנחנו מנסים לכוון את אורגזמת השלווה שלה מתוך עומקי גופה.
רק כשהיא מתכרבלת ומרימה את גבה בפראות, אני מאט את הקצב שלי, מרגיש את קירותיה הרועדים תופסים את הזין המתנפח שלי, ומביט במצב החריג שלנו, שאין כמוהו תענוג חזותי — לראות את עצמי, מבריק מעצמה, שואב פנימה ומושך בחזרה אל החלקור שלה, שוב ושוב.
ידי תופסות ומחדירות את עכוזה הרך, חושפות את הפתח המזדקר שמעטים חקרו בעבר. זיכרונות מפעם בקאליפורניה כשחזרנו לחדר המלון מתגנבים למחשבותי. אנחנו כמעט בתוך החדר, כשהדלת עדיין נסגרת, ויחד עם זה, אני עולה משיכה על השמלה שלה, מתיר את תחתוניה, והיא זוחלת על ארבעה אל הזקפה שלי. למרות שהבגדים חינם, בדיוק חקרתי והתעניינתי — “תמיד רציתי לנסות את זה”, היא אמרה לפני שהפריעה לי להיכנס אליה, והורידה את עצמה לתוך תפקוד ומתחם, שנינו מוצאים ס удовה בפעולה העסיסית הזו.
אני מסיר את המרהור של הזיכרון ומתחיל לסובב את אצבעי על הפתח שלה, והיא כבר ממצמצת לעברי באחת היד שלה, ואחרי רגע, אני מבין שהיא מנסה לדרוש את זה ממני. היא לוחצת את אצבעותיי ומעודדת אותי להמשיך, ומקבלת את זה באחריות.
המתח בגופי גובר ככל שאני מגדיל את הקצב שלי. היא מרשה לעצמה עוד אקסטזה אחת, והקול שלה נהדף בשאגה חריפה שחררת בלי חשש שמא יוכלו לשמוע. אני דוחף את הזין שלי בתוגה, כמעט באלימות, לתוך גופה ככל שיכולתי לעמוד בגירויים המכבידים והמחניקים שמתרחשים בגופי.
גופה נוטה אל ראש המיטה, אך ישבה על המקום כשהחלק האחורי שלה נשאר למעלה, בעוד שחררתי את עצמי מפנים, זרם הזרע שלי מתפז על גבה ונספג אל הסדינים.
האטמוספירה שמתנדנדת שותקת, והשתיקה מושכת את גופינו לגלגול שקט של אברים שאחר כך מתחממים זה לזה באור זהוב. ובתוך רגע זה, הבעות מהקרבות הקודמים חודרות למוחי, מבעבעות בזיכרון שלי, כשאני סוגר את עיניי, היא שם, תמיד שם.
