בערב מאוחר של אותה שבת, הארולד סחב את הקופסה האחרונה אל דלת דירתו החדשה. לאחר שקיפח את הזיעה מלכופף את מצחו ומתח את גבו, הוא עמדו בכיוון מחדש לאחר שהעביר את הקופסאות לקומה ה-12, הן בעזרת מנוף ההעלאה והן באמצעות המעלית.
הוא חדר את כל חפציו לתוך דירת חדר אחת ברחוב פלורנס, מתוך רצון לברוח מהשותף האחרון שלו. הוא עבר למקום הזה כי האיש היה טרף עבורו. כעת, החיים יהיו שקטים, רגועים ובטוחים. הארולד יכיר כל אחד שנכנס לתוך הבית, במקום למצוא זרים אפרפרים על הספה בסלון, כמו שהיה עד כה.
אותו הלילה, בלילה הראשון, הוא חווה סיוט. השותף שלו דפק על הדלת, נדרך על הקיר, היכה על החלון, פתח וסגר את דלת המקרר, ושבר את ארונות המטבח. למרות שצעק על האיש, הוא לא הפסיק.
הארולד התעורר בבת אחת, נושף עמוק במטרה להתאזן. בתחילה חשב שהמעבר לדירה החדשה היה בעצם חלק מהחולם, שהוא עדיין שוהה עם השותף שלו. אך במהרה מצא את עצמו לבד, בדירה שקטה, ריקה. לשמחתו, הקול של הדפיקות והקשות היו חלום. הוא שנא שהשכן הפרוע ומעורר הטרדות הזה נדבק אליו ולא משחרר, לא משנה כמה רחוק הלך.
הוא בדק את הדירה, כדי להיות בטוח שלא שמעו את הקולות שחלם.
ואז, שמע דפיקות
“מה לעזאזל…”
הוא ידע שלא נמצאים שם אף אחד, אך הדפיקות השיגעו אותו.
הוא הלך לאורכם של החדרים, מהלך בעקבות הרעש עד שהגיע אל ארון הבגדים בחדר השינה.
הדפקות נקלעו שלוש פעמים על צינור אנכי חשוף.
אחרי יום, הגיע טכנאי שירות בתחזוקה אל תוך הארון, ושם מניח בעדינות את מפתח הומשכוס הכבד על כף ידו, תוך שהוא חושב על המצב.
“הצינור אינו זקוק לחיזוק נוסף. זו יכולה להיות ההתרחבות והתכווצות הנגרמת על ידי המים בתוך הצינור המתכתי. או שזה לחץ המים הזורם דרכו. אני לא בטוח, אך מה שברור לי זה שמדובר בבניין בן שמונים שנה, שיש לו את הקשיוּת שלו.”
“לא ניתן לעשות כלום עם זה?”
“כרגע, אין מה לעשות חוץ מלקוות שהצינור לא יישבר.”
“אם אתה לא יכול לעשות משהו, אני רוצה את ההפקדה הביטחונית שלי כדי שאוכל לעבור דירה. זה יהרוס לי את השיט.”
מצח הטכנאי קימטה, והוא התחיל לנשנש את שפתו, מה שמעיד שהמחשבה כבר עלתה בראשו. הוא פנה אל הארולד.
“זה דירה 12B, נכון?”
“כן,” ענה ארולד בערבוביה, מודאג מההכרה הפתאומית של הפועל המגושם.
“השכנים הקודמים— זוג נשוי שפרץ מתוכם לאחרונה—אמרו שהקשה פעמיים על הצינור עצר את הבעיה לכמה זמן. סתם קשות. אמרו שזה עזר, אבל הם לא יכלו להסביר איך או למה. גם אני לא יכול. לכן, נסה לקושש פעמיים, זו המידת האפשרית בשבילך.”
“קשה פעמיים כדי שיפסיקו שלוש פעמים? זה נשמע מגוחך,” אמר והפנה אצבע אל הראש.
“אני יודע, אבל הבניינים הוותיקים האלה יש להם דרכים משלהם לחיות שאף אחד לא יכול להסביר, אפילו לא מנהל הבניין הכי חכם.”
הוא זרק את המפתח הישן על כתפו, וקול הרעש של המתכת נקולת בו.
“זה הבניינים האלה שמביאים לנו סיפוריהם הרפאים. אם הייתי יכול לקנות את המקום הזה, הייתי משווה אותו לבית רוחות, מפחיד את כולם עם כל הסודות שאני שומע אך לא יכול להסביר.”
הטכנאי לקש את אצבעותיו פעמיים על הצינור המתכתי. “זה אמור להספיק.”
הארולד חצה את ידיו וחייך בספקנות.
“אני אתן לחוק היסוד הזה חודש, תשמע לי? אם זה לא יפסיק, אדרוש לסיים את ההסכם להשכרת הדירה—את ההפקדה המלאה.”
הטכנאי הרים באפו, ומתחיל לנקוש בלחישה, מעורר מחשבה מסוימת. הוא פנה אל הארולד.
“זה הדירה שלך, 12B, נכון?”
“כן,” הנהן ארולד בשכחה, מודאג מהגילוי המפתיע של הפועל.
“הזוג שהתפנה—האיש והאישה שהיו פה—אמרו שהקשה פעמיים על הצינור פתרה את הבעיה לזמן מה. הם אמרו שזה עזר, אבל לא יכלו להסביר איך או למה. אולי זו הסיבה שהחליטו לעזוב.”
“האנשים שלי, פלורנס שמעליי, ביקשו להיכנס, אך הם לא אפשרו לה ובהמשך הגישו תלונות. אולי זו הסיבה שהחליטו לעזוב,” מסר הטכנאי.
הנאה מהסיפור יותר עם:
[קרוסלת תמונות]
