פרשת נח - מה הסיפור של העורב?

מעט מידי קולמוסים השתברו בשאלה: מהו תפקיד העורב בסיפור התחדשות העולם אחר המבול? 

מפתח ראשון הוא ההבנה כי אין זה 'סיפור'. למרות שבתודעתנו נשארה היונה, מאז ימינו בגן הילדים, כסמל חד-מימדי להתחדשות.  ה'סיפור' המקראי מורכב יותר. 

מפתח שני הוא מעקב מדויק אחר הפרטים, שלמרבה הפלא כוללים שילוחים נוספים של היונה, נוסף על השילוח בו הביאה את עלה הזית. מפתח שלישי הוא הגילוי המפתיע, כי היונה כלל אינה כזו, לבנה ונחמדה!  על פי רוב, במקרא, היא הומה ומייצגת זמנים ומקומות של חורבן, ללא ציון אופק של התחדשות; 'חרב היונה' ו'חרון היונה'; 'יונה פותה אין לב', ועוד. והעורב? לא זו בלבד שאינו משקף בשום מקום הוויה של חשיכה וקיבעון, אלא להיפך: העורבים הם אלה שקיימו והחיו בפועל ממש, את אליהו במערה, במשך שנתיים. 

אז על מה בכל זאת סובב המסר המקראי שבסיפור סיום המבול? לא העורב ולא היונה מביאים, ואף לא מייצגים, מחדל או בשורה חדשה;  אלא מי ששילח אותם. וזאת, באמצעות תהליך של שינוי, המשתקף דרך פרטי הסיפור. כדי שישתקף תהליך, וכדי שנוכל לעיין בו ולהתבונן במסר עבורנו – האמצעי השיטתי של המקרא הוא לשרטט מפת דרכים, באמצעות זוגות של ניגודים. 

היונה, בשילוח הראשון, חזרה כלעומת שבאה, בדיוק כמו העורב, שנשלח לפניה, ו'יצא יצוא ושוב'. שניהם לא 'סיפקו את הסחורה'. אלא שאז מתרחש שינוי, לעומת שילוח העורב: היונה שבה 'אליו', אל נח, והוא 'מושיט ידו, ומביא אותה אליו, אל התיבה'. או אז, בשילוח הבא, היונה חוזרת לעת ערב, עם העלה המפורסם. והפלא ופלא, ה'סיפור' לא מסתיים ב'שורה התחתונה' הזו. היונה נשלחת שוב, ולכאורה זהו פרט מיותר לסיפור. והיונה? 'לא יספה שוב אליו עוד' – הדגשה נוספת לדמיון להתנהלותו של העורב. 

אם כך, מי שמביא התחדשות ושלום – הוא אנחנו עצמנו, על ידי שינוי תפיסותינו והתנהלותנו. הנפת סמל-דגל כזה או אחר מעידה בעיקר על שטחיות התפיסה שלנו. סמלי המקרא משרטטים מפת דרכים, שמתוך העיון בפרטיה – אנו נקראים לאתגר של גיבוש הכרעותינו הקיומיות. 

הרחבה בנושא בפתח ספרי 'דרך הניגודים בפשט המקרא'. ניב 2021.