הסיפור מתבסס על ההשראה שציירת באיור הבא:
לרבים ממשפחות ברחבי העולם, בוקר חג המולד נחשב ליום המרגש ביותר בשנה. בערב בקוטב הצפוני, השקט שולט לרוב, כיוון שאיש חביבות שמחה ומפרנסת את הקהילה – סנטה קלאוס – שוהה במנוחה, לאחר שמילא את כל המשימות והמשאלות של הילדים הטובים ברחבי העולם.
בבוקר חג המולד, סנטה נכנס למטבח מתוך המתקן בו ערך את הכנת המתנות הלילה. הוא הייתה עייף מאוד, אך לקח רגע לנשום ולהתעודד מהחופשה שלפניו. בשעה זו של הלילה, הוא נכנס בדרכו לתוך הבית, עמל על הכנת ההמתנות ועשיית הקסם העוטף את הקסם של החג.
“איך היה הלילה, יקירי?” שאלה אשתו, גברת סנדרה קלאוס. סנטה חייך חיוך עייף אך סימל שלא הצליח לאחוז במילים. הוא המשיך אל חדר השינה, והדלת נסגרה מאחוריו בלחיצת סגירה. עוד לפני שסנדרה הספיקה לספור עד עשר, סנטה כבר היה בישון עמוק, מחוסר יכולת להמשיך ולשוחח. היא שאלה בלחש: “חג שמח,” והסתכלה במראה שליד החלון, שם ראתה את ההשתקפות של עצמה – אישה קשישה עם שיער לבן כמו שלג ועם קמטים רבים יותר ממה שיכלה לספור. היא אהבה את בעלה והדרך בה טיפל בילדים בכל שנה מחדש, אך חשבה לעצמה: האם לא מגיע לה גם קצת זמן של כיף ושחרור מעצמה? כשהיו נשואים בשנה הראשונה, הם כמעט ולא היו יכולים להפסיק לגעת זה בזה. היא לא זכרה מתי בפעם האחרונה סנטה היה מצרף אותה, או שהיא עצמה לא נתנה לו מפגש אינטימי קטן מתחת לשולחן בזמן שהאיל הפיננסי הראשי רץ על התקציב. היא תהתה אם בעלה אפילו עדיין יכול להתמלא בזיקפה.
באין ברירה, היא החליטה לבדוק אם נשארו איזשהו כוח קסם או זיכרון לעבר, והרוויה בקסם שיכול להחזיר את הרומנטיקה. היא רצה אל הסטודיו השקט שמחוץ למשרדי עבודה, ועלתה למעלה לעליית הגג המריחה והאפרפרה, ונקתה באיטיות את הקופסאות והארגזים שהצטברו שם במשך השנים. בתוך ארגז עתיק, היא מצאה תיבת עץ ישנה שהכילה אוצרות של זיכרונות יקרים מחייה של המשפחה. לקצה התיבה, מצאה את מה שחיפשה: כדור שלג שנושא דמות צעירה יותר של הזוג המפורסם מקוטב הצפון.
היא חייכה אל ההשתקפות שלה מול הזכוכית, ועיניה נצנצו לשמע זכרונות מעוררי תקווה. היא חשבה בליבה: “האם תוכל לחזור, השארת תולדות הקסם’?” והמשיכה להביט, מהרהרת האם גם לה מגיע לפעמים לקבל הזדמנות לגלות מחדש את הקסם והאהבה ביניהם. בעודה מחבקת את הזיכרון מהכדור שלג, היא הושיטה יד והחלה לפעול בתוך החדר המוזנח, מחפשת את הסוד שירפא מחדש את הקשר המיוחד ביניהם.
בשעה שתיים עשרה בצהריים, סנטה קלאוס התעורר. הוא היה עייף מאוד, אך רצה לבלות זמן עם אשתו שאף פעם לא ראתה אותו חביב יותר, והיה מקווה שהיא תאהב את המתנה שיצר במיוחד בשבילה – מכונה לתפירה שהכין כדי להפוך את היום ליום מיוחד עוד יותר.
הוא ישב על שפת המיטה והביט בה בהרהור, תמה אם הוא חולם. “הי,” הוא אמר לפנתה שנראתה כמו דמות צעירה ומבריקה שהגיעה לתוך חדרם. הוא תפס את משקפיו, מנסה להבין אם זו באמת מציאות או סתם חלום מבעבע בראשו. שם, על מראה הלילה, נשקפה לתוכו דמות יפהפייה – אשתו הצעירה והאלמותית, שארכה עלות המיטה בידיה, כששערה הארוך והזוהר נפל מעבר לכתפיה, כאילו נועד להסתיר את גופיה החשוף בלבד. היא הייתה אוֹסת רק בחולצה שחורה הדוקה שחדרה אל מתחת לגופתה המהממת.
סנטה חשב לעצמו באוזניו: “איך זה קרה?” והמחשבה החלה לזרום בראשו, מול הבעת הפנים של אשתו שהחלה לצחוק. היא השליכה אליו את כדור השלג, והוא שם לב שמבנה הגוף שלבתו שונה לחלוטין ממה שזכר. “הכל פה? כל השנים?” שאל בפליאה.
“אמרת לי שזה רק משאלה אחת לשעה,” היא אמרה בחיוך בוטח, “והחזקתי את זה בכל השנים.” הוא הניח את כדור השלג על המיטה, ומשה באצבעותיו את עצביו של הזיכרון, מלא בערוגות של זמן שחלף עם הזוג הצעיר והאהובים כל כך. הקשר המיוחד שלהם קם מחדש, והיה ברור שהיא רוצה לנסות לחדש את הזוגיות, להחזיר את הרומנטיקה והחושניות האבודה. היא ניגשה אליו, עם מבט מלא התרגשות, והחלה במגע חושני שמחודש את הישנות והעוצמה שביניהם.
בתוך אווירה של חג, קסם והתרגשות, הם המשיכו לגלות את גבולות הרגש והאהבה, תוך כדי תיאוריה שמבוססת על חוויות, מתנות, ותחושת חיבור מחודשת ביניהם, עם רמזים לסודות הארוטיים והרגשיים שניתן למצוא בחג המולד ובזיכרונות משותפים. ממולחים בכל המובנים, הם חוו חוויה שמחברת מחדש את שרשרת הזמן והאהבה, וקושרת אותם לעוד שנה של שמחה, רומנטיקה וקסם חמים של חג המולד.
