בליל חמים שביום שישי, הלילה השני של יריד ג’קסון קאונטי השנתי, המקום היה הומה באנשים שמשתפים באירוע השנתי הזה. הריח שנדף מאזור המתקנים היה מלא בפופקורן טרי, קורנדוגס, ותפוחים coated בקרמל. התורים לדוכני המזון היו ארוכים, אנשים חיכו בסבלנות להזמנות כמו אוזני פיל קינמוניות, טקוס, גבינה מטוגנת וגבינה מותכת, וכן לבירה תוצרת בית שתהיה מוכנה במהרה. התור הארוך ביותר היה עבור סוכריות סגולות וורודות, שזכו לשם “סוכריית כותנה” ובקלות היוו מרכז משיכה בקרב הקהל.
גם המבקרים בתור נהגו להמתין לתורים ארוכים לא רק במזון, אלא גם בשביל הרכבות והמתקנים שתמיד עוררו מחשבות מרגשות. מעל לראש, על גבי מתרוממות ומסתובבות בלילה, זרקו אורות צבעוניים באור זוהר אל השמיים וכיסוי רמקולים השמיע את המוזיקה הקשה והעכשווית של הרוק הכבד, שהדהמה לאיפה-והיכן. האנשים ניפפו את הכרטיסים שלהם בקרבת ידיהם, כמחכים להזדמנות לעלות אל הרכבות השונות שנבחרו בקפידה כדי ליהנות מחוויות מרבות ומרגשות.
במקומות האלה, בנות צרחו בצחוק כשנתפסו על רכבת ה”Tilt-A-Whirl” שהטיסה אותן הלוך ושוב, בעוד שבילדים קטנים נאנחו ובכו כשהמגדלודות “Drop Tower” גרמו להם להתרומם לגבהים מפחידים יותר ממה שהיו מוכנים לקבל. גם בני הנוער, שהסתירו את פחדיהם, ניסו להתמודד עם הלחצים המסתובבים של הרכבת “Graviton” ו”Turbo Force”, ושאגו בלב נואש לנסות להשיג את תחושת ההתרגשות והאדרנלין.
השנה, הוצג מתקן חדש בשם “מכונת האהבה” שבחזיתו התנוסס קריקטורה חנפנית של גבר ואישה שמנשקים בפה מושפע ומוגזם. השלט מגדיר את המתקן עצמו כ”מכונת האהבה,” והעניק תחושה של משהו משעשע אך גם מצחיק ומסקרן לקחת חלק בו.
המבנה היו שתי מדרגות אלומיניום חזקות, שנמצאו ליד הקרקע במקביל, אך בשלב מסוים, המדרגות התפצלות לשני כיוונים שונים ומתפצלות על ידי כמה מדרגות. עומד בחזית המדרגות היה איש חובש חליפה שחורה עם ז’קט ארוך וכובע גבוה גדול. הוא קרא לאנשים לעבור ולנסות את “מכונת האהבה” כשהוא שואל: “מתי בפעם האחרונה אמרת ‘אני אוהב אותך’ וממש התכוונת? בטח זמן רב. תסתכלו עליו, בנות. תני למכונת האהבה לעשות את העבודה שלה!”
הרוב לא הגיבו אליו, חלק מהנשים הסתכלו עליו בתמימות מזויפת, ואילו גברים סלקו במהירות פנייה, אך שלושה זוגות צעירים תפסו את תשומת ליבו. הבנות עצרו לתקופה קצרה – מספיק כדי לעניין אותן.
“בנות, כמה הגברים שלכן אוהבים אתכן?” שאל האיש. “האם הם רק אומרים ‘אני אוהב אותך’ או שזה באמת כוונתם?”
הבנות הסתכלו בפליאה על האיש ואז לחבריהן, שמיהרו לפקוד את הזוגות לפני שהן יחליטו להיכנס למתקן.
הוא הסיר את הכובע מראשו והניד בראשו בהשתחחות קלה. “גברות, הגבר הזה צריך ללמוד לבטא את האהבה! הם לא יודעים איך. הם מעולם לא למדו, ולכן תנו ל”מכונת האהבה” ללוות אותם. כל אחד ואחד מהם.”
“הגברים האלה לא יאמרו את שלושת המילים המוחלטות האלה מול החבר’ה האחרים,” אמר אחד מהן.
“היי, אתה, עם הכובע, תגיד לה שאתה אוהב את החברה היפה שלך,” הוא עודד.
לואי מלמל לכיוונה של מרתה, “אני אוהב אותך.”
האיש הביט במרתה ואמר, “שמעת את זה? אני לא שמעתי. הוא צריך לדבר ברור. בנות, גבר שמבלבל את המילים שלו ככה, לא באמת אוהב. הוא חייב לדעת איך לבטא את זה – בקול ובלי פחד. תנו ל”מכונת האהבה” לעשות את העבודה שלה! זה עולה שני כרטיסים, וזה יהפוך אותו לגבר חדש תוך רגע.”
הבנות הסתכלו על החברים שלהן, אך איש מהם לא היה מוכן לנסות את ה”מכונה”.
“תקשיבו, בנות, אם זה לא ישפר את היחסים שלכם, אחזיר את כל הכרטיסים עם עוד שניים, ואני מבטיח שיהפוך אותו לאיש אחר, לגבר שמאוהב באמת,” הוסיף האיש כשהוא מצייר אות קרס על לחזהו ומחייך בביטחון.
בינתיים, הם הורידו את הכרטיסים לתוף השחור של הכובע, והזוגות הלכו לכיוון המדרגות הצדדיות של המתקן.
לפני שהחלו לעלות, האיש אמר להם לומר ביחד “אני אוהב אותך,” והבטיח לנסות ולראות איך ה”מכונה” משנה את הגבר.
לואי אמר בשיריריות, “אני אוהב אותך, היחידה שלי.”
מארתה ולואי טיפסו יחד במדרגות, אך המדרגות פנו הצידה, כך שהם עמדו עם הגב זה לזה, כשהן מובילות לסוף המתקן בנפרד.
כשהגיעו לדלתות הפתח, הם פתחו כל אחד את דלתו ונתקעו בתוך החדרים שהיו עם מראות בכל עבר, שכללו אטרקציות קטנות עם נושאים של אהבה.
מארתה מצאה את עצמה בחדר שמוקף במראות, כשמסביב היו אביזרי מסיבה מצחיקים הקשורים באהבה. היא עמדת לפני מצלמה, מחזיקה שלטים שמביעים מילות אהבה ואיחולים בלתי נשכחים.
לעומתה, לואי היה בחדר חשוך, בלי מראות, עם מנורה חלשה שהדליקה אור כתום מוזר. לידו היה חור בקיר, בגובה המותניים, שהיה מוקף סרט אפור. הוא היה מבלבל ומבולבל, אלא ששם, על הקיר, היה כתוב בכתב שחור “Knock” – “הקשה”.
הוא צלצל בעדינות, כאילו בספק אם המתקן אכן בטוח ולא מפחיד. ואז, נתנה יד נשית דקה ויפה דרך החור, והנעה אותו קדימה. היא הזיזה את רוכסן שלו ושפתיים איים להוריד לו את החגורה, כשהקול הרכון אמר לו לדחוף את איברו החוצה דרך החור.
הוא הושפע, נבוך ומופתע, אבל היד שינתה את תנוחה והניעה את אצבעותיה בעדינות כדי להנחות אותו. הוא שלף את איברו, והיד התחילה ללטף אותו תוך כדי תנועות איטיות, עד שהניעה אותו לתוך החור השחור. מיד הוא חש חום ולחות על אורך זרו, כשהוא חש שהלחיצה שומעת את פעימות הלב וההתעוררות שלו שוב מתרוממת עם ההתרגשות לקראת שיא מענג. הבליטות והלשון שגעו את הראש המתרגש בגירוי עז.
היד אחזה בו חזק יותר, והלשון תפסה את קצה הראש הרוטט שלו, ומנשקת אותו באכזריות.
“כן, כן,” גנח, בזמן שניסה להחזיק מעמד, אך מהר מאוד שחרר את ההתרגשות ומבולבל, שחרר את הזרע שלו בחוץ, והרגיש את הנוזל החם שוטף את כל אורך הזורע.
הוא משך את איברו השחוק ונדלק, כשהוא עומד שם, מפויס ומלא שמחה. כעת, הודה שהחוויות שנתן לו המתקן היו שונה ממה שהאמין שהוא ידע, ומהר חשב – זה היה ממש לא מפחיד, אלא ההפך המוחלט.
הוא פתאום פתח את הדלת במהירות, וצעק לעבר מארתה שיצאה: “מארתה! אני אוהב אותך!”
במקום הירידה מהחדר, הוא תפס את ידיה והחזיק אותן חזק, מפורש, וקבע – “את מושלמת, אני רוצה רק אותך, אף אחת אחרת! מרתה, אני אוהב אותך.”
הוא חיבק אותה חזק, והם עמדו יחד, מגשימים את התמונה שהייתה מחוברת בלב של כל אחד, חובקים ומרגישים חיבור עז יותר מתמיד.
לילי, צופה מהצד, שאלה את לואי מה קרה, והוא הגיב, “המשהו כאן שונה, זה לא בדיוק מה שציפינו, אבל זה עשה משהו טוב.”
שני הגברים היו מופתעים ומבולבלים, אך גם מרוצים מהתוצאות הלא צפויות.
“יש לי שני כרטיסים,” אמרה לילי, “אנחנו הולכים לנסות גם אנחנו.”
היא זרקה את הכרטיסים לתוך הכובע השחור, בעוד ליאם נכנס לחדר שהופך את לואי, והנורה הקטנה נדלקה. הוא ראה את החור שבקיר ואת הכתוב “Knock”.
גם הוא הקיש בעדינות, ובעוד החדר מתגלה מחדש, נותנת היד המוסתרת את עצמה, חוגגת את הרגע המיוחד והבלתי צפוי של חווית ההיכרות מחדש והאהבה.
