לזכור את העבר

הרבה דברים בחיינו תלויים בעצמנו, אבל כמה אירועים ודברים חשובים ביותר. מאז נעורינו אנו מתכננים אירועים רבים-לימודים, נישואים, ילדים, דירות דיסקרטיות … אך עדיין לא ניתן לשלול את התלות של חיינו בתאונות, דברים קטנים שיכולים להשפיע באופן משמעותי … תאונה כזו בחיי הייתה פגישה עם בעלי לעתיד … נפגשנו במכולת כשהייתי בן 18 … אבל אתחיל לפי הסדר.
… שמי אלינה, ואני הבת היחידה של בוס בכיר, מפונקת מאז ילדותה. כשהייתי ילדה, למדתי לקבל את כל מה שרציתי מאבי. כל מה שהיה צריך היה לנפח את הספוגים בזמן או לבכות.
אמא שלי הייתה אישה יפה מאוד, שמרה על עצמה הרבה, מה שגרם לה להיראות צעירה יותר מגילה. הייתי כמוה כלפי חוץ, אז כשהגעתי לגיל 17, זרים טעו בנו כאחיות. זה משעשע אותי.
כשהגעתי לאוניברסיטה, כי זה היה בעיר אחרת, ההורים שלי שכרו לי דירות דיסקרטיות. חיים חדשים ומעניינים החלו, שסימנו הרפתקאות חדשות. ומה יש לתהות? דלתות רבות פתוחות לילדה יפה.

אקראי היכרות דיסקרטי דירות

חיי חופש חדשים נפתחו לפניי והייתי מוכנה לשינוי … באותו יום הלכתי לחנות וראיתי ליד דלת המכונית נהג נאה כמו טום קרוז. הוא לבש מעיל עור ומשקפי שמש. כשהוא הוריד את המשקפיים, הוא נראה לי הרבה יותר יפה. כשראה אותי, הוא חייך, אבל נכנסתי במהירות לחנות והרגשתי שהצבע מציף את פני. נתקלנו בו קצת מאוחר יותר בחנות. הוא הביט בי בתמיהה וביקש עזרה. תהיתי מאוד: “איך אוכל לעזור לך?». מסתבר שהוא רצה להכין איזושהי מנה משוכללת והתקשה לבחור מאכלים. הושטתי את ידי באומץ והצגתי את עצמי: “שמי אלינה. בכל דרך שאוכל, אני אעזור לך.”
“נעים להכיר אותך! ארתור, ” הוא הציג את עצמו. אני עצמי לא ידעתי הרבה על הכנת מנות, אבל הגוף שלי התחיל לעלות לא ידוע, אז הייתי נרגש. ארתור ריתק אותי ממבט ראשון. הלכנו לחנות והצעתי לו מוצרים שונים. שוחחנו, העגלה התמלאה בהדרגה. זה היה משחק מרתק. גיליתי שהוא בן 28, אז הוא מבוגר ממני ב-10 שנים. כשהדירות הדיסקרטיות היו מלאות, הוא הודה בפניי: “אלינה, לא הייתי זקוק לעזרה בבחירת המוצרים, רק רציתי למצוא תירוץ ולהכיר אותך. את בחורה יפה להפליא.”
אני, לעומת זאת, הודיתי, וצחקתי: “ואני לא יודע לבשל!». הוא הרים את הצחוק שלי.

“רק רציתי לשאול, לבחורה כל כך יפה יש חבר?».
היה לי קשה להודות שעדיין לא יצאתי עם אף אחד, אז אמרתי, ” לא, נפרדתי רק לאחרונה עם בחור.”
“במקרה כזה, אני רוצה לקחת אותך לארוחת ערב ולסרט,” הוא הציע.
כנראה מיהרתי לשאול, ” כן, ומתי?»
“בשעה 7 בערב”
“ממש היום?”הלב שלי התקשח מאוד.
“אני רוצה לאכול ארוחת ערב היום,” הוא חייך.
הסתכלתי על השעון. שלוש שעות נותרו: “אז אני צריך להתכונן.” וחייכתי אליו בצורה מסנוורת.
“אבל שכחת משהו?”הוא אמר. “מה?”התרגשתי, עצרתי, כי הצלחתי לעשות כמה צעדים.
“אני לא יכול לבוא אחריך.” עם המילים האלה הלב שלי צנח, זה היה יפה מכדי להיות אמיתי. אבל הוא המשיך, ” אני לא יכול לבוא לאסוף אותך כי לא נתת לי את מספר הטלפון ו … כתובת.”
כשפתחתי את הארנק, הוצאתי רקמה וכתבתי עליה בעיפרון שפתיים. כשהושטתי לו מפית, הוא נישק את ידי באומץ, כמו אביר בסרט רומנטי.
נסער, הלכתי ליציאה של דירות דיסקרטיות: “אז נתראה!». ברחתי מהחנות, שכחתי את שקית המכולת שלי. כל הזמן שדיברנו, הוא עמד קרוב. אבל שכחתי הכל. כל מה שיכולתי לחשוב עליו — שיער, שמלה, איפור, נעליים … הזמן היה קצר … אפילו המחשבה שאבא שלי לא היה אוהב שאני רוצה לצאת עם בחור מבוגר מ-10 שנים.